עשן ללא אש: אי-מסירת מסמך כבסיס לחקירה פלילית (הגבלים עסקיים)

בשולי חוק ההגבלים העסקיים מסתתר לו סעיף 46.

הוא מעניק לממונה על ההגבלים העסקיים והפועלים מטעמו סמכות לנהל חקירה פלילית בהתעורר חשד לביצוע עבירה על החוק.

סמכויות חקירה אלה מאפשרות לממונה לדרוש מ"כל אדם" למסור לו מסמכים וידיעות שיש בהם "כדי להבטיח או להקל את ביצועו של חוק זה". זו לשונו:

46. חקירות ומסירת ידיעות

(ב) כל אדם חייב, לפי דרישתו של הממונה, או מי שהוא הסמיך לכך מבין עובדי המדינה, למסור לו את הידיעות, המסמכים, הפנקסים, ושאר התעודות שלדעת הממונה יש בהם כדי להבטיח או להקל את ביצועו של חוק זה.

אולם, טמון כאן אבסורד גדול – שניתן לנצל אותו באופן ציני, כפי שמיד נראה שקרה.

להבדיל מחקירה פלילית "רגילה", במסגרתה נדרשת המשטרה לכתת רגליה לבית המשפט ולבקש צו להמצאת מסמכים לפי פקודת סדר הדין הפלילי (תוך אפשרות שהבקשה, תיאורטית, תידחה), כתנאי לקבלת מסמך כזה או אחר, הרי שאי-העברת המסמך לממונה על ידי מי שהתבקש לעשות כן, כשלעצמה, מהווה עבירה פלילית. הממונה כלל אינו נדרש לסור לבית המשפט להגיש בקשות מסוג זה, אלא פשוט לדרוש את המסמך.

ביום ב' (19.3.2012) הודיעה רשות ההגבלים העסקיים לחברת סופרגז ומנהליה כי היא שוקלת להגיש נגדם כתב אישום. הסיפור, בקצרה רבה, הוא כזה: סופרגז ואמישראגז, חברות המתחרות זו בזו (בתחרות "אופקית" ישירה), ביקשו מרשות ההגבלים העסקיים לאפשר להן להניח במשותף צינור להובלת גז. כחלק מבדיקותיה בעניין מצב התחרות בשוק הגפ"מ – הנחשב לשוק עם חסמי כניסה גבוהים ותחרות מועטה, הרשות ביקשה מסופרגז נתונים לגבי מעבר לקוחות מחברה לחברה. סופרגז, כך נטען, בחרה שלא להעביר לממונה את המסמך מאחר והנתונים שבו לא "היטיבו" עימה. זו העת להזכיר, כי סופרגז היא "שור מועד" מבחינת רשות ההגבלים העסקיים – מאחר והייתה בעבר צד לקרטל בשוק בגפ"מ, ויש להניח שזה היווה זרז לפתוח נגדה בחקירה פלילית אינטנסיבית מאד, שכללה פשיטות על משרדיה וחקירת עורכי הדין שהיו מעורבים, לכאורה, בקבלת ההחלטה בעניין אי-העברת המסמכים.

עובדה "פעוטה" שלא ניתן לה דגש היא שהמסמכים מלכתחילה התבקשו על-ידי הרשות במסגרת הליך אזרחי שהתקיים בין הצדדים (סופרגז, הממונה על ההגבלים העסקיים וכו' וכו') בבית-הדין להגבלים עסקיים… ושהסירוב להעבירם לעיון באי-כוח הממונה נולד שם. אז מה עושים? שאלה טובה, אבל בשורה התחתונה, מה יותר פשוט עבור הממונה מאשר לשלוף את סמכויותיו במישור הפלילי ולדרוש את המסמך, כאשר בפועל – למעט פנייה לבג"ץ – אין דרך לערור אחר דרישתו?

מהומת עולם על עבירה שעונשה המקסימלי הוא שנת מאסר, ומעבר לכך – על פי הפרסומים – לא נלוויתה לכך עבירה "הגבלית" ממשית (הסדר כובל, חס וחלילה). הבנתם נכון מאד. עשן סמיך ללא אש.

ככל הידוע לי, זהו המקרה הראשון שבו דרישה להמצאת מסמך – שלא נענתה להנחת דעתה של רשות ההגבלים העסקיים – הובילה לחקירה פלילית כה ענפה ואינטנסיבית, עד כדי חקירת עורכי דין. מכאן, אגב, הדרך לחקירת בכירי תנובה ואייפקס על אי-מסירת דו"ח המחקר של מק'נזי על שוק מוצרי החלב לידי הרשות – הייתה קצרה ביותר.

חשוב לדעת שהוראה דומה-עד-זהה בעניין העברת מסמכים וידיעות, קיימת בחוק ניירות ערך, אולם ככל שניסיתי את כוחי לברר את העניין – איש מעולם לא הועמד לדין על עבירה זו.

יתרה מכך, ואל תתפסו אותי במספרים, ככל הידוע לי, מבחינה כמותית, יש לאין-שיעור יותר חקירות ותיקי ניירות ערך מאשר תיקי הגבלים עסקיים.

אז מה היה כל כך קריטי במקרה הזה שהצריך חקירה פלילית של כל המעורבים בעניין, עד כדי הודעה כבל עם ועדה על כוונה להעמיד לדין?

לא ברור. אני סבור שרק אם נחצה הרף של שיבוש מהלכי משפט (לפי סעיף 244 לחוק העונשין) – אז יש מקום לשקול ולהניע את גלגלי ההליך הפלילי לטיפול במצבים מעין אלה. אבל זה לא כל כך נוח לרשות, כיוון שיסודות עבירת השיבוש דורשים קיומה של "חקירה פלילית" או "הוראת בית משפט"  כתנאי להתגבשותה של עבירה – מה שלא התקיים בעניין זה.

לצערי, ההפתעה-לא-הפתעה הזו נראית כהמשך ישיר לגישה המיליטנטית שפצעה מפרקליטות המדינה לפני כשבועיים, עם משלוח המעין-אגרת ללוחם "לא נכשלנו, דווקא הצלחנו", לאחר שלושה זיכויים מהדהדים בתיקי הלבנת הון רחבי היקף. במה הצלחנו אתם שואלים? חינכנו אותם, ציינו בפרקליטות המדינה. מעתה ואילך פקידי הבנק יזהרו שבעתיים. זה לא באמת משנה אם כמה אנשים נרמסו בדרך, או שיש כאלה שהוציאו את כל חסכונותיהם על הגנה משפטית, וגם כמה ששמם הטוב ניתץ לאלף רסיסים ותג העבריין הוטבע במרכז מצחם. הם חונכו וזה מה שחשוב.

גם כאן, הרשות וודאי שואלת – הבה נראה "מי יתעסק" איתנו בפעם הבאה.

מעניין יהיה לגלות כיצד בית המשפט המחוזי בירושלים (שדן ברגיל בעבירות רצח, אונס, שוחד, מרמה בהיקפי ענק וכיוצא באלה תיקים) יתייחס לכתב האישום הזה, שהרי עבירות על חוק ההגבלים העסקיים הן בסמכותו העניינית הייחודית.

תזכורת קלה: בפעם האחרונה שרשות ההגבלים העסקיים יצאה לפיילוט על-חשבון חשודים ונאשמים במסגרת פרשת מודגל ("קרטל האינסטלציה") – בית המשפט המחוזי ביטל את האישום מטעמי הגנה מן הצדק. אולי כדאי לשמור את הניסיונות למקרים שבאמת מצדיקים את זה? אולי כדאי להפנים שניסויים בבני-אדם עשויים להרוס חיי אדם?

דב גלעד כהן

השאר תגובה