מלכודת לפרקליט

אתר החדשות וואלה! פרסם בתאריך 17.11.2013 טור דעה של עו"ד עפר ברטל בעקבות ניסיון ההתנקשות בפרקליט מפרקליטות מחוז ת"א, והרי הוא לפניכם (לינק למקור):

ניסיון ההתנקשות באיש פרקליטות מחוז ת"א עורר חרדה אצל עו"ד עפר ברטל – שמצייר עולם עתידי עגום, שבו גם מיגון ומאבטחים לא מצליחים לשמור על אנשי החוק מנקמת הפשע המאורגן

זאת הייתה המסיבה הטובה ביותר בה הייתי, מאז מינו אותי לפרקליט בשירות המדינה. האוכל היה מושקע ונהדר; כמעט ולא הבחנתי בכך שהוא לא היה טרי. אני יודע שבודקים אותו לפחות יומיים קודם במעבדות משרד הבריאות – כדי לוודא שאין בו רעלים – אבל בניגוד לכל הפעמים האחרות, לא הרגשנו בכך הפעם.

הפעם אישרו לנו לערוך את המסיבה תחת כיפת השמים – בניגוד לכל האחרות. המוסיקה הטובה החרישה כמעט לחלוטין את זמזום המסוקים המשטרתיים, שחגו כל העת מעלינו. הצלחנו אפילו לראות את פרקליט המדינה, שנאם בפנינו מתוך תא זכוכית ממוגנת. מאז נסיון ההתנקשות האחרון בו, החליט השב"כ לא לאפשר לו יותר לדבר בצורה לא ממוגנת. הוא סיפר שיש סיכוי שהשמירה עלינו תפחת, לאור מעצרם של שני בוסים ידועים ממשפחות הפשע אהרונוביץ' ויעקובוביץ'.

הדברים שיפרו את מצב הרוח שלנו בצורה ממשית, והשמחה רק הלכה והתעצמה. היה ממש משעשע לראות את כל אנשי הביטחון סביבנו מבוהלים כל כך, כל אימת שהמוסיקה הרעימה. הם פחדו ממש. אולי בגלל שזכרו כיצד המסיבה האחרונה הופסקה, עקב נסיון פשיטה של חיילי משפחת אהרונוביץ'. הסיפור הסתיים בצורה טובה, כאשר התברר שהפושטים שכחו לקחת איתם תחמושת…

מנהרה לבית המשפט

פיצוץ מכוניתו של פרקליט במרכז תל אביב, החודש (צילום: דרור עינב)

פיצוץ מכוניתו של פרקליט במרכז תל אביב, החודש (צילום: דרור עינב)

במהלך המסיבה פגשתי בה שוב. היא הייתה פרקליטה ממחוז אחר, שאותה היכרתי בהשתלמות המקצועית האחרונה, שנערכה באחד ממתקני השב"כ באזור המרכז. לא הצלחנו להפסיק לדבר בינינו כל הערב. הפסקתי לשמוע את המוזיקה ולא הבחנתי יותר באף אחד ממכריי. החלטנו לקראת סוף הערב ללכת אליי הביתה.

לאחר כמה דקות הגיע הרכב שלי. שוטר העמיד אותו מעל בור בדיקה. שניים מחבריו ירדו לבור, כדי לוודא שלא הוטמנו מטענים תחת הרכב. היא כבר הייתה תלויה על צווארי והרגשתי את גופה נשען עליי. מזמן לא הרגשתי כל כך טוב. יכולתי להרגיש את קימורי גופה בצורה כמעט מדויקת. כל מה שרציתי זה להגיע כבר לביתי, לסגור את הדלת מאחורינו ולהשאיר את כל העולם בחוץ.

הכלבן התעכב מאוד. השוטר הסביר לי שהערב יש להם כלב אחד בלבד, שכן היתר עסוקים בעניין דחוף יותר. אחרי עשר דקות הגיע הכלב. לאחר בדיקתו, אישרו לי השוטרים להתניע. ההתנעה תמיד מפחידה אותי, בייחוד מאז הייתי עד לפיצוץ המכונית של חברי הטוב. לא אשכח איך הגיבו הוריו כאשר סיפרתי להם מה קרה. חיכינו עוד כמה דקות, עד שהצטרף אלינו אופנוען משטרתי והוביל את הדרך. הוא נסע מהר מדי ובקושי הצלחתי להדביק אותו. אני תמיד שוכח עד כמה החלונות המשוריינים של הרכב הופכים אותו כבד וחסר כוח.

בדרך סיפרתי לה על המנהרה התת-קרקעית החדשה, שנחפרה עבור הפרקליטים בתל אביב כדי שיוכלו להגיע באופן בטוח לבית המשפט ולא יהיו מחויבים ללבוש אפוד נגד כדורים במהלך הדרך הקצרה. היא סיפרה בצער שבמחוז שלהם אין זה אפשרי לחפור מנהרה, והם מגיעים לבית המשפט בצורה מאובטחת.

הגענו לבניין בו אני גר. זה היה אחד הבניינים היחידים שקיבל מהשב"כ אישור מיוחד לשכן פרקליטים. העברתי את ידי בתוך הסורק בכניסה לחניון, בעוד השוטר מוודא בינתיים שאף אחד אינו מתקרב. הצמדתי את פניי לסורק העיניים והשער נפתח בצורה מהירה. מיהרתי להיכנס לפני שייסגר שוב. מצאתי מהר מאוד את מקום החניה שלי. כבר הייתי קצר רוח להיות איתה לבד. כל התהליכים האלה לוקחים יותר מדיי זמן, אבל מה אפשר לעשות – הוראות יש למלא בדקדקנות.

מיהרנו שנינו אל המעלית. שתי המצלמות המוכרות עקבו אחרינו. ידעתי שאבנר יושב עכשיו בעמדה שלו ומביט בנו. הוא בטח מזהה אותי ושולח את המעלית לחניון. המעלית התעכבה, וזאת הייתה הפעם הראשונה בה נשקתי לשפתיה. הן היו בשרניות, חמות ומזמינות. כל כך רציתי להגיע כבר לדירה. דלת המעלית נפתחה ושנינו נכנסנו אליה במהירות. בדרך לקומה שלי, העניינים התחילו להתחמם. לא האמנתי למזלי הטוב.

נכנסנו לדירה לאחר שהסורק קרא את כף ידי. סגרנו אחרינו את הדלת והתחלנו מורידים זה לזה במהירות את האפוד חסין הכדורים. זרקנו את האפודים לרגלי המיטה ואז היא שאלה אותי: "סיפרתי לך פעם, מה היה שם המשפחה שלי לפני שנכנסתי לפרקליטות?" לא, השבתי, "אהרונוביץ", אמרה ושלפה במהירות אקדח גלוק כבד, שהיה חבוי מאחורי גבה. חשבתי שלא אחיה כדי לספר את הסיפור, אבל אז, כמו תמיד – אבנר פרץ את הדלת והציל את חיי ברגע האחרון…

השאר תגובה