הגנה מן הצדק: בעבירות הגבלים עסקיים וניירות ערך

קרטל האינסטלציה: ההישג הנסתר מן העין.

ביטול כתב אישום, ולמצער – חלקים ממנו, אינו עניין של מה בכך. באמצע שנות ה-90 טבע בית המשפט העליון את המונח "הגנה מן הצדק", במסגרת פסק דינו בערעור שהוגש על ידי מורשעי פרשיית הרצת מניות הבנקים [ע"פ 2910/94 – יפת]. טענת המערערים הייתה שהמדינה היא למעשה זו שעודדה אותם במעשה ידיים של ממש להשפיע על שערי המניות, ועל כן – לא ייתכן כי יועמדו לדין פלילי בגין כך. נקבע כי מקום שיש בהתנהגות המדינה משום "רדיפה, דיכוי והתעמרות בנאשם", ובמקרים בהם "המצפון מזדעזע ותחושת הצדק האוניברסלית נפגעת", אז יכול ובית המשפט יורה על ביטול כתב האישום. אולם, הובהר, הדבר יעשה במשורה ובמקרים חריגים ויוצאי דופן.

עם השנים, ההלכה התפתחה. אט אט (במלוא מובן המילה) החלו בתי המשפט, בעיקר בית משפט השלום, לקבל טענות שמהותן ביטול כתבי אישום בשל התנהלות מעוררת סלידה מצד הרשויות. מחדלי חקירה חמורים שפגעו אנושות ביכולתו של הנאשם להתגונן; שיהוי רב בהגשת כתב האישום; כתבי אישום שהוגשו חרף "הבטחות" שלטוניות שהמעשה נשוא כתב האישום הינו תקין; אפליה פסולה; טענות אלה ונוספות הוכרו כמבססות הגנה מן הצדק.

כב' השופט ישגב נקדימון פרסם בשנת 2003 את ספרו פורץ הדרך "הגנה מן הצדק", בו חקר, דרש ובחן לפני ולפנים את הטענה ומקבילותיה בשיטות משפט זרות והיה מן הראשונים לתת ביד הקורא כלים להתמודד עימה. השיא לא אחר לבוא. במרץ 2005 ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון בפרשיית קרטל חברות הביטוח ועניינו של ד"ר איתמר בורוביץ'. טענת המערערים במקרה זה התבססה על אפליה פסולה בהעמדתם לדין לעומת צדדים אחרים להסדר הכובל בענף הביטוח.

אף שהטענה נדחתה, בית המשפט הקדיש חלק נכבד מפסק דינו בעניין בורוביץ' להתוות מבחן תלת-שלבי לצורך בחינת הטענה. נקבע כי ביטול כתב אישום מחמת התנהגות הרשויות מהווה "מהלך קיצוני שבית-המשפט אינו נזקק לו אלא במקרים חריגים ביותר", אולם ההגנה מן הצדק תחול "בכל מקרה שבו קיומו של ההליך הפלילי פוגע באופן ממשי בתחושת הצדק וההגינות". על פי המבחן התלת-שלבי, בית המשפט יפעל לזיהוי הפגמים שהתקיימו בעניינו של הנאשם ועוצמתם, במנותק משאלות של אשמה או חפות. לאחר מכן, יבחן בית המשפט האם ניהול ההליך נגד הנאשם חרף אותם פגמים יפגע בתחושת הצדק וההגינות. לבסוף, בית המשפט יתן דעתו לאמצעים חמורים פחות מביטול כתב האישום, שיהיה בהם לרפא את אותם פגמים.

גישתו הפונקציונאלית של בית המשפט העליון, יחד עם ריכוך מבחן הרדיפה וההתעמרות, היכו בתדהמה את עולם המשפט הפלילי. בשנת 2007 החליטה הכנסת להכתיר את ההגנה מן הצדק כטענה מקדמית – בחוק סדר הדין הפלילי. נדמה היה שהסכר נפרץ. סניגורים החלו טוענים להגנה מן הצדק יותר מבעבר, וסטטיסטית – חלה קפיצה משמעותית בקבלת הטענה. אלא שהכמות, לא בהכרח יצרה איכות. החלו להישמע תלונות רבות שטענת ההגנה האצילית נטענת בלהט בגין זוטות חסרות חשיבות, דבר המוביל, עם הזמן, לשחיקה ויצירת כהות רגשית – ולהעלאת הרף לקבלתה.

מעט לפני חג הפסח (22.3.2010), ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בפרשיית "קרטל האינסטלציה" (ת"פ 1274/00 – מודגל ואח'). דובר שם בשורת נאשמים, חברות ציבוריות, פרטיות ומנהלי החברות הנ"ל, שהועמדו לדין בשנת 2000 בגין חלקם ביצירת קרטל בשוק הפיטינגים (רכיבים לחיבור צינורות אינסטלציה), בכך שהיו צד להסדר כובל שעניינו תיאום מחיר הפיטינגים, התחייבות להימנע מייבוא מוצרים תחליפיים לישראל וכהנה אישומים. ייחודו של התיק הוא בכך שרשות ההגבלים העסקיים ורשות ניירות ערך חברו לגוף אחד בתיק זה והחליטו (באמצעות פרקליטות מיסוי וכלכלה), לראשונה, להעמיד לדין את החברות הציבוריות שהיו לכאורה צד להסדרים הכובלים, על עבירות הן על חוק ההגבלים העסקיים, והן על חוק ניירות ערך. כל כך כיוון שהחברות הציבוריות נמנעו מלדווח לרשות ניירות ערך והבורסה על היותן צד להסדרים יוצאי הדופן הללו שהשפיעו מהותית על עסקיהם. בראשית הדרך, טענו הנאשמים טענה מקדמית לפיה לא יתכן שחלה עליהם חובה לדווח על היותם צד להסדר כובל אסור, ובכך לפגוע בחסיון העומד להם מפני הפללה עצמית. הטענה נדחתה. המשפט נוהל במשך כמה שנים טובות, ולבסוף – החליטו הנאשמים לתקוף את הנושא מזווית שונה. לא יתכן, טענו, שזהו התיק היחיד שבו חברות ציבוריות הועמדו לדין מכוח שני החיקוקים הנ"ל גם יחד. כתבי אישום אחרים המערבים חברות ציבוריות, ואשר הוגשו לאחר כתב האישום הנ"ל, כגון: קרטל המעטפות (וול), קרטל הצבעים (שולשטיין), קרטל הירקות הקפואים (כלל), לא כללו אישומים מעין אלה, למרות שהמדינה הצהירה במסגרת ההליך הנוכחי כי שיתוף הפעולה בין רשות ההגבלים לרשות ני"ע הולך וצובר תאוצה. היינו, זו אינה הסנונית הראשונה, אלא היחידה. בהעדר הסבר מניח את הדעת הרי שאפליה זו פסולה, אמרו.

השופטת מרים מזרחי התייחסה לטענה ברצינות ראויה וקבעה, לאחר סקירה מקיפה של דיני ההגנה מן הצדק, כי אילו רשות ההגבלים העסקיים ורשות ני"ע היו מיישמות את הקריטריונים שהן עצמן קבעו לעניין הגשת אישום כפול נגד חברות ציבוריות – היה נוצר שוויון בהגשת כתבי אישום. אולם, שיתוף הפעולה נכשל עקב קשיי התנהלות, חוסר יכולת אופרטיבית לקיים חקירות מקבילות בתוך פרק זמן סביר והעדר כללים ברורים למניעת הכשלים הללו. ההסבר לפיו מדובר בחבלי לידה "אינו משכנע", קבעה, שכן מצב דברים זה מוביל להגשת אישומים "כפולים" באופן מקרי ולא וודאי, תוך פגיעה בעיקרון השוויון. משכך, אף שאין מחלוקת כי אין המדובר בהתנהגות זדונית מצד הרשויות "עדיין נפגעת תחושת הצדק באופן המניח יסוד הולם לתחולת ההגנה". על כן, קבעה, האישומים שעניינם עבירות על חוק ניירות ערך – יבוטלו.

חרף המעשה שיוחס לנאשמים ובמנותק משאלות של אשמה או חפות, הרי שמקום שבו כשלו הרשויות ביצירת כלי אכיפה חדש ותקדימי, אין זה הוגן שמשתתפי ה"פיילוט" יתנו את הדין בדרך זו, לבדם. זו "הגנה מן הצדק" במלוא הדרה.

גילוי נאות: בתקופה מסוימת, נמניתי על צוות הגנה של שניים מנאשמי קרטל האינסטלציה.

עבירות מחשב | עורך דין פלילי | עו"ד פלילי


  1. כתוב תגובה

    מאת: עמית
    09:41 | 24 יוני 2010

    Triangle

    מאוד מעניין, אהבתי. מתוך איזה עניין הבאת את זה?


  2. כתוב תגובה

    מאת: דב גלעד כהן
    09:50 | 24 יוני 2010

    Triangle

    תודה חגג.
    שתי סיבות לכתיבת הפוסט:
    1. זה תחום העיסוק שלי ואני אוהב את מה שאני עושה.
    2. נמניתי על צוות ההגנה של נאשמים 5 ו-6 בתיק (חב' מנדלסון והמנכ"ל שלה).


  3. כתוב תגובה

    מאת: מגי
    00:31 | 14 ספטמבר 2010

    Triangle

    היי דב
    לדעתי זה ממש לא בסדר שהחזק פוגע בחלש כמו בדוגמה שנתת עם המדינה.. וזה גם קורה במיקרים יותר קטנים שבעל כח מתעלל בלקוחה תמימה כמו פה! http://www.thrill.co.il/story.php?title=%D7%A1%D7%A4%D7%A8-%D7%A2%D7%A9%D7%94-%D7%9C%D7%9C%D7%A7%D7%95%D7%97%D7%94-%D7%A7%D7%A8%D7%97%D7%AA-%D7%91%D7%9B%D7%95%D7%97-%D7%91%D7%92%D7%9C%D7%9C-%D7%94%D7%AA%D7%A2%D7%A8%D7%91%D7%95%D7%AA-%D7%95%D7%99%D7%A9%D7%9C%D7%9D-60-%D7%90%D7%9C%D7%A3-%D7%A9%D7%A7%D7%9C-1

השאר תגובה