הריגת נתן זאדה – דין אחד לכולם

אתר החדשות וואלה! פרסם בתאריך 29.7.2013 טור פרשנות של עו"ד עפר ברטל בעקבות פרשת האונס בגן העיר, והרי הוא לפניכם (לינק למקור):

חלק מהנאשמים הורשעו בעבירה "מוזרה" של ניסיון להריגה. כדי להרשיע בעבירת ניסיון, נדרש בית המשפט להגיע למסקנה, לפיה הייתה לנאשמים כוונה להמית. אז מדוע לא הורשעו ברצח?

"אין צדק", זעקו היום (שני) בבית המשפט המחוזי בחיפה. חברי כנסת ופעילי ציבור ערבים התראיינו לכלי התקשורת כאשר טענות רבות ממלאות את פיהם. "מערכת המשפט נכנעה לימין ומרצה אותו", אמר אחד המבקרים. "אם הם היו יהודים הם היו מקבלים צל"ש", אמר מבקר אחר.

מצדו השני של המתרס זועקת משפחתו של עדן נתן זאדה, כי חיי אדם אינם שווים דבר, וכיצד נרצח אדם כפות במכות ובית המשפט לא מצא לו רוצח? לדעתם, החלטת בית המשפט היא כניעה לאוכלוסייה הערבית.

מדינת היהודים מזמנת לנו בכל יום אירוע מסעיר יותר מקודמו. חלק גדול מאותם אירועים מגיעים בסופו של יום לאולם המשפט. באולם יש מיזוג אוויר בעתות קיץ וחימום בעתות שלום. השופטים יושבים ספונים ורגועים על כורסאותיהם והצדדים מציגים בפניהם את טענותיהם. אותם אירועים בני שניות מספר, נפרסים ומנותחים לאורך ולרוחב אלפי עמודי פרוטוקול, שנכתב מפיהם של עשרות עדים. כל אחד מביא את דבריו וטיעוניו ומביא להם אסמכתאות למכביר מדברי חכמים ופוסקים.

לחכמי משפט רבים מיוחסת האמירה האלמותית: Bad cases make bad law. מקרים "רעים" מביאים לקביעת הלכה רעה. בית המשפט אינו בוחר את התיקים שבהם ידון ואת האירועים שבהם יצטרך להכריע. אילו היה בוחר – כותב שורות אלה מניח, שהוא לא היה בוחר לנתח דווקא אירוע זה מכולם.

"צדק, צדק תרדוף…" נאמר בספר דברים פסוק כ', ויש פרשנים המוסיפים: "ולעולם לא תשיגו". רוצה לומר שעלינו לנסות כל העת להשיג צדק, אך דומה שבכלים הארציים המוגבלים שלנו – לא ניתן להשיגו באופן מלא לעולם.

 

הייתה לנאשמים כוונה להמית?

בתאריך 23.3.93, ליד הישוב סוסיא שבדרום הר חברון, דקר מחבל מתנחל בכתפו. יורם שקולניק, שהיה נהג הסעות, הגיע לזירת העבירה. המחבל היה כפות, לאחר שהשתלטו עליו בתום מעשה הדקירה. הוא שכב כפות על בטנו. שקולניק ירה בו צרור והרגו במקום. הוא נשפט והורשע ברצח, אך שוחרר ממאסר עולם לאחר שמונה שנות מאסר.

בתאריך 25.2.94 נכנס ד"ר ברוך גולדשטיין לאולם יצחק במערת המכפלה בחברון. לבושתנו, היה לבוש מדי סרן במילואים והחזיק בידיו רובה מסוג גליל. הוא פתח באש לעבר המתפללים הערבים והרג בהם ללא אבחנה. 29 מתפללים מצאו את מותם ו-125 נפצעו. המון זועם התנפל עליו והרג אותו, כנראה בעזרת מטף כיבוי אש שהיה במקום. אף לא אחד מהם עמד לדין על גרימת מותו. במקום לא הייתה מצלמה ולא ידוע עד היום מי גרם למותו.

בתאריך 4.8.05, בצומת הצ'ק פוסט בחיפה, עולה אדם לאוטובוס שמוביל לשפרעם. הוא החזיק בידיו נשק ופתח באש על הנוסעים ללא אבחנה, כאשר הגיע האוטובוס לשערי העיר. הוא הרג ארבעה ופצע עשרים נוספים. שוטרים הגיעו למקום וכבלו אותו. המון זועם התנפל עליו והרג אותו.

היום, שמונה שנים אחרי האירוע, הרשיע בית המשפט המחוזי בחיפה חלק מהם בעבירה "מוזרה" משהו של ניסיון להריגה. מוזרה על שום מה? על שום שכדי להרשיע בעבירת ניסיון, נדרש בית המשפט להגיע למסקנה, שלפיה הייתה לנאשמים כוונה להמית. אם הייתה להם כוונה להמית, מדוע לא הורשעו בניסיון לרצח, או ברצח ממש? עבירת הריגה אינה מתיישבת עם כוונה להמית.

הפגנות מחוץ לבית המשפט בחיפה, היום (צילום: ערן גילווארג)

הפגנות מחוץ לבית המשפט בחיפה, היום (צילום: ערן גילווארג)

בית המשפט מתייחס לקושייה זו וקובע כי כיוון שהקרבן קינטר את הנאשמים, בכך שפתח על אחיהם בני המקום באש כמה דקות קודם לכן – אין מדובר בניסיון לרצח אלא בניסיון להריגה.

האם יורם שקולניק לא קונטר על ידי המחבל שהרג, בכך שתקף קודם לכן את אחד מאחיו המתנחלים? אם קונטר – מדוע הורשע ברצח ולא בהריגה? האם את היהודי מרשיע בית המשפט ברצח ואת הערבי – רק בניסיון להריגה?

אדם שיורה באדם אחר כאשר הוא כפות ולא יכול להתנגד – הוא רוצח לכל הדעות ועל פי כל השיטות המשפטיות. "הקם להורגך השכם להורגו" תקף לפי כל שיטות המשפט, כל עוד התוקף מאיים. לאחר שהוכרע והוכנע – אין רשות להורגו. מי שירים עליו ידו – יישפט, אם במדינת חוק מדובר.

הקם להורגך השכם להורגו" – תקף לפי כל שיטות המשפט, כל עוד התוקף מאיים. הכרעת הדין בבית המשפט, היום (צילום: ערן גילווארג)

הקם להורגך השכם להורגו" – תקף לפי כל שיטות המשפט, כל עוד התוקף מאיים. הכרעת הדין בבית המשפט, היום (צילום: ערן גילווארג) 

למרות כל אלה – bad cases make bad law. בתי משפט חורצים דין ומשפט, אך אינם יכולים אף פעם לשקף את הצדק הטהור. בית המשפט שהרשיע את שקולניק ברצח – חזה בו יוצא את בית האסורים לאחר שמונה שנים בלבד, בעקבות חנינה שלה הוא זכה מידי נשיא המדינה. כותב שורות אלה מניח, כי אף אחד מהמורשעים היום לא "יבלה" בבית האסורים תקופה כל כך ארוכה, אף שאם היה נשק בידיהם, היו הורגים את זאדה בצרור בגבו ללא כל ספק, בדומה לשקולניק היהודי.

יהודי וערבי – אם יחטאו, יובאו למשפט בפני שופטים שהסמיכה המדינה בלבד. המון לא ישפוט ולא יוציא לפועל את פסקו מיד וללא זכות ערעור. במקרה שהמון זועם, מכלה את זעמו במי מהציבור והורג אותו – יועמד לדין מי שנגדו יהיו ראיות לכך. כך היה, כך הווה וכך יהיה. בין אם בן ערב הוא ובין אם בן נצרת. דין אחד לכולם, גם אם צדק לא נצליח להשיג לעולם.

הדברים ידועים, מובנים מאליהם, יסודיים ובסיסיים בכל חברה ונכונים לכל עת. דומה שכל ילד וילדה יודעים להסביר את הסיבות לכך. נוכח ההפרזות הפופוליסטיות מכל עבר, ראוי להדגיש שוב ולקרוא למובילי הדעה הערבים והיהודים להיזהר בדבריהם ולחזור לאמיתות יסוד אלה.

השאר תגובה