'חקירה על פי חיקוק' והתיישנות עבירות עובדים זרים

חוק עובדים זרים, תשנ"א-1991 ["החוק"] בא לעולם לאחר שהמחוקק הישראלי הסוציאליסטי השכיל להבין שהמשק החקלאי והתעשייתי המקומי מונע על ידי כוח עובד שאינו ישראלי. מנקודת מבטו של המעביד הישראלי בסוף שנות ה-80 וראשית שנות ה-90, יתרונותיו של ההון האנושי הזר היו ברורים: עלות נמוכה וצייתנות, שני 'כשלים' בהם לקה ההון האנושי הישראלי, שבאותה העת נע במהירות לעבר אימוץ גישות קפיטליסטיות הסוגדות להתעשרות מהירה נטולת עשייה. לצד התמריץ הכלכלי להעסיק עובדים זרים, היו לא מעט מעסיקים שניצלו את מצוקתם הקיומית של העובדים הזרים שלהם ונהגו בהם כקלגסים, החל מתשלום שכר נמוך בעד עבודה פיסית קשה [תוך מודעות לכך שעבור העובדים הזרים מדובר בסכומים גבוהים, ביחס למדינת המוצא שלהם], וכלה בהחרמת דרכונם ואי קיום תנאי מחייה אנושיים מינימאליים עבורם.

החוק מפרט שורה ארוכה של תנאי העסקה וחובות החלים על מי שמעסיק עובדים זרים, וכן תנאים מינהליים אפריורים לצורך העסקתם. לדוגמא, קבלת היתר ממשרד התמ"ת להעסקת העובד הזר; עריכת הסכם עבודה בין המעסיק לעובד הזר ומסירת העתק ממנו לעובד; ביטוח רפואי לעובד הזר; תנאי מגורים הולמים [בעניין זה, ראו גם: תקנות עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים) (מגורים הולמים), תש"ס-2000] וכהנה תנאי חובה.

על פי סעיף 2 לחוק עובדים זרים, אי קיום החובות הללו מגבש עבירה פלילית - שהעונש עליה עשוי להגיע לשנת מאסר או קנס בסך 104,400 ש"ח (בשינויים מסויימים, בהתאם למהות ההפרה, הישנותה ופרמטרים נוספים).

יחד עם זאת, המחוקק הבין שהוא עשוי באחת להפוך לא מעט פרטים לעבריינים בין לילה ולפיכך הוחלט שעבירות על חוק עובדים זרים תהיינה 'עבירות מינהליות' שניתן להטיל בגינן קנס מינהלי. שיעור הקנסות מפורט בתקנות העבירות המינהליות (קנס מינהלי – עובדים זרים), תשנ"ב-1992. הרעיון העקרוני בתיוג עבירה כ'עבירת קנס' הוא הפחתת העומס על המערכת המשפטית בתיקים 'קטנים' שלא נלווית להם חומרה מוסרית יתרה [דוגמא טובה היא עבירת חניה]. מצד אחד, ניתנת לעובר העבירה אפשרות לשלם סכום מופחת ו'לכפר' על המעשה כאילו מעולם לא ארע, ומצד שני – נשמרת לו הזכות לחלוק על עצם ביצוע המעשה או היותו עבירה, באמצעות הגשת בקשה להישפט. במקרה האחרון, יוגש נגדו כתב אישום לבית הדין האזורי לעבודה. אגב, חשוב להבהיר: היותה של עבירה פלילית עבירה מינהלית, אינה מפקיעה את סמכות המדינה להגיש בשלה כתב אישום, במקום קנס מינהלי, אם ראתה זאת לנכון [בפועל, על פי הנחיות היועץ המשפטי למשרד התמ"ת, כאשר אדם מבצע 3 עבירות בפרק זמן של 3 שנים, או כאשר חומרת העבירה יוצאת דופן - יוגש כתב אישום על פני קנס].

חשוב להדגיש כי בדומה לחיקוקים דומים, גם בחוק עובדים זרים קיים סעיף "אחריות מנהלים", שניתן באמצעותו להעמיד לדין מי שהיה מנהל בחברה שהעסיקה עובדים זרים – ולייחס לו אחריות פלילית אישית למעשה [לא נרחיב].

לאחרונה נתקלתי במספר תיקים שהמכנה המשותף להם הוא שכתבי האישום הוגשו בשנים 2009-2010, על עבירות העסקת עובד זר ללא היתר [סעיף 2(א)(2) לחוק] שלכאורה בוצעו בשנים 2002 עד 2004. על פניו, מדובר בפער זמנים בלתי נתפש הטעון הסבר. כיצד יתכן שאדם יתגונן מפני מעשה שביצע 6, 7 ואף 8 שנים קודם לכן? הדברים מתעצמים נוכח העובדה שבמרבית המקרים חקירת פקחי משרד התמ"ת מבוצעת כולה ביום ביצוע המעשה, או לכל היותר – שבועות בודדים אחריו.

הנטייה הטבעית היא, כמובן, לטעון להתיישנות, על פי סעיף 9 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (מאמר מוסגר: אני ממליץ לקרוא את המאמר שכתבתי יחד עם חברי עו"ד סטרשנוב, שכותרתו "התיישנות עבירה מינהלית וקנס מינהלי", לגישה מעט שונה ביחס להתיישנות עבירות מינהליות; ראו מדור מאמרים ופרסומים), שהרי עבירות על חוק עובדים זרים הן עבירות מסוג "עוון", ואלו מתיישנות בחלוף 5 שנים מיום ביצוע המעשה המיוחס לנאשם/נקנס, אלא אם במהלך פרק הזמן הזה בוצעה "חקירה על פי חיקוק", ואז מתחיל מרוץ ההתיישנות מחדש. בל נשכח כי בפועל, אכן מדובר בתיקים קטנים הדורשים חקירה קצרצרה בת ימים ספורים ולאחר מכן נשלחים למחלקה המשפטית של משרד התמ"ת לצורך הטלת קנס או הגשת כתב אישום.

לשון סעיף 9(ג) לחסד"פ:

(ג) בפשע או בעוון אשר תוך התקופות האמורות בסעיף קטן (א) נערכה לגביהם חקירה על פי חיקוק או הוגש כתב אישום  או התקיים הליך מטעם בית המשפט, יתחיל מנין התקופות מיום ההליך האחרון בחקירה…

במקרה כזה ממתינים לחומר החקירה. כשהוא מגיע, מסתבר שהחקירה אכן מוצתה ביום בו הגיעו פקחי משרד התמ"ת למקום בו נתפסו העובדים הזרים, או לכל היותר – כעבור מספר שבועות, לאחר שהמעביד מסר המסמכים שהתבקש ליחידת העובדים הזרים הרלוונטית ו/או מסר הודעה תחת אזהרה. ובכל זאת, תמהני – מדוע הוטל קנס או הוגש כתב אישום? מסתבר, שהמדינה, על מנת לעמוד בנטל להוכיח את יסודות העבירה הרובץ לפיתחה, מבקשת מפקיד במשרד התמ"ת להנפיק תעודת עובד ציבור המעידה שעל פי רישומי המשרד, לעובדים מושא החקירה – לא היה היתר עבודה. הדבר נדרש משום שהעובדים, בדרך כלל, מגורשים לאחר החקירה, ועל כן – לא ניתן להעיד אותם [או להשתמש בהודעות שמסרו] כנגד המעביד. תעודת עובד ציבור נוספת שמוצאת דרכה פעמים רבות לתיק היא אסמכתא להוכחת מי היו מנהלי החברה בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, על מנת לבסס את אחריותם למעשים המפורטים בו.

תעודות עובד ציבור אלה, במרביתם המוחלט של המקרים, הופקו זמן רב לאחר סיום החקירה, אך בתוך תקופת ההתיישנות. התובעים מטעם משרד התמ"ת נאחזים בתעודה זו בכל כוחם ככזו ש'מחדשת' את מירוץ ההתיישנות, ורואים בכך הכשר להגשת כתבי אישום על מעשים שבוצעו שנים רבות קודם לכן. להמחשה: העבירה בוצעה בשנת 2002, החקירה הסתיימה ב-2003 והעבירה הייתה צריכה להתיישן ב-2008, אולם תעודת עובד הציבור הונפקה בשנת 2006, ועל כן כתב האישום יכול שיוגש עד לשנת 2011 (!).

ב-13.4.2010 ניתן פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בעניין ע"פ 67/09 מדינת ישראל [משרד התמ"ת] נ' עוז אשור. מדובר במקרה בו ערערה המדינה על ביטול כתב האישום שהוגש נגד הנאשם, בשל התיישנות. דובר שם על חברה ומנהלה שהועמדו לדין ביום 10.7.2008 על עבירה של העסקת עובדים זרים בניגוד לחוק שארעה, לכאורה, ביום 29.1.2003; הווה אומר, 5 וחצי שנים קודם לכן. אשור טען שהעבירה התיישנה. בית הדין האזורי קיבל את טענתו וביטל את כתב האישום. המדינה לא השלימה עם כך וערערה.

לטענת המדינה, בשנים 2006 ו-2007 ביצעה "השלמות חקירה" הקוטעות את מירוץ ההתיישנות והצביעה על תעודת עובד ציבור שהופקה בתקופה זו, להוכחת היותו של אשור מנהל החברה.

בית הדין הארצי דחה את ערעור המדינה.

מסתבר, כך עולה מפסק הדין, כי מי שביצע דה-פקטו את "השלמות חקירה" הייתה – התובעת מטעם משרד התמ"ת, קרי, הגורם אשר הגיש את כתב האישום; והרי סמכויות חקירה אינן מסורות לתובעים, אלא לרשויות החקירה הרלוונטיות. ראו, למשל, סעיף 61 לחסד"פ:

61. המשך חקירה
הועבר חומר החקירה כאמור בסעיף 60, רשאי היועץ המשפטי לממשלה או תובע להורות למשטרה להוסיף לחקור, אם מצא שיש צורך בכך לשם החלטה בדבר העמדה לדין או לשם ניהול יעיל של המשפט.

כיוון שהחוק אינו מסמיך תובע לבצע פעולות חקירה – ואלה יוחדו לרשויות החקירה, קבע ביה"ד הארצי, כי אין המדובר ב"חקירה על פי חיקוק", כלשון סעיף 9(ג) לחסד"פ. הווה אומר, מירוץ ההתיישנות לא פסק ובוודאי שלא התאפס. העבירה התיישנה.

דברי השופטים ראויים לציטוט ישיר [ההדגשות שלי]:

חקירה על פי חיקוק  אינה דבר של מה – בכך. מדובר בהליך מוגדר ורשמי האמור להתקיים על ידי גורם המוסמך לכך ובדרך מסודרת ומתועדת. כך "חקירה" וכך "השלמת חקירה" שאינה אלא פעולת חקירה הנעשית בשלב מתקדם יחסית של הליך החקירה. מטיבה של חקירה שהיא מבוצעת בדרכים שונות ובהן איסוף ידיעות, איתור מסמכים, חקירת עדים, עיקוב ופעולות נוספות שאין צורך למנותן או להגדירן. כל הפעולות במסגרת "חקירה" אמורות להתבצע על ידי גורמי החקירה המוסמכים לכך והן צריכות להתבצע בתיק חקירה מסודר ומתועד כראוי.

"השלמת חקירה" – כמו גם "חקירה" – צריכה להבחן על פי טיבה ומהותה ולא על פי שמה או כינוייה. כך, למשל, ביצוע מהלך הקרוי "בדיקה" יכול להחשב גם הוא "חקירה", אם הוא נעשה במסגרת של חקירה רשמית ומסודרת ועל ידי הגורם המוסמך לכך. בהתאם לכך, פניית גורם חוקר אל גורם שלטוני אחר לקבלת מידע או מסמכים הנוגעים למושא חקירתו, יכול בהחלט להחשב כמהלך של חקירה או השלמת חקירה העוצר את מרוץ תקופת ההתיישנות.

ולגבי הוכחת ביצועה של השלמת חקירה:

…אין זה מספיק לטעון שהתקיימה השלמת חקירה אלא יש להוכיחה. הוכחה שכזו פשוטה יחסית ודי אם יעיד הגורם החוקר על מהלך החקירה שביצע כדי להרים את הנטל. כמובן שבהעדר הוכחה מספקת ולאור העובדה שמדובר במאטריה פלילית, הרי כל ספק יפעל לטובת הנאשם.

ובסיכומו של דבר, לאחר שהתברר שמי שביצע השלמת חקירה היא התובעת [הערה: גב' מקובר היא זו החתומה על תעודת עובד הציבור להוכחת היותו של אשור מנהל החברה שהעסיקה עובדים זרים]:

…אלא שבענייננו הפניה לגב' מקובר נעשתה על ידי  עו"ד פיליפסון שהיא תובעת ממשרד התמ"ת אשר גם ייצגה את המדינה בבית הדין האזורי. גב' פילפסון אינה מופקדת על חקירה כפי שהעידה גב' מקובר בעצמה… מן התמונה שמתקבלת עולה כי הפניה לגב' מקובר נעשתה מחוץ לתיק החקירה ולא על ידי הגורם החוקר המוסמך לכך ובנסיבות אלה לא ניתן לקבוע שמדובר ב"חקירה על פי חיקוק" שיש בה כדי לעצור את מרוץ ההתיישנות. מטעם זה בלבד דין ערעור המדינה להידחות.

לסיכום, כאשר מתעוררת טענה בדבר התיישנות העבירה ש"השלמות חקירה" שנעשו בתוך תקופת ההתיישנות הוא המענה לה מטעם המדינה, יש לבחון היטב את זהות מבצע השלמות החקירה – האם מדובר בפעולה שבוצעה על ידי הרשות החוקרת, שמא מדובר ביוזמה ובביצוע של רשויות התביעה. הדברים מקבלים משנה תוקף דווקא בעבירות על חוק עובדים זרים, כיוון שהפרקטיקה הזו רווחת שם.

עבירות מחשב | עורך דין פלילי | עו"ד פלילי


  1. כתוב תגובה

    מאת: עו"ד תמר טסלר
    10:16 | 27 אוקטובר 2010

    Triangle

    מאמר מעולה! כידוע, דווקא תשומת לב לדברים הקטנים ביותר עלולה לשנות את כל התמונה מקצה אל הקצה. כדאי לשים את הבלוג שלך בפייבוריטס!


  2. כתוב תגובה

    מאת: עורך דין פלילי
    16:08 | 07 מאי 2011

    Triangle

    מאמר מקיף אשר מסביר באופן ברור. עורך דין פלילי אשר לקוחו מואשם העבירה שיש עליה חוק התיישנות ראוי שיירד לפרטי פרטים וימצא את הכשלים בתביעה שיובילו לזיכויו של מרשו.


  3. כתוב תגובה

    מאת: ברק
    13:14 | 01 יוני 2011

    Triangle

    אני זקוק לטיפול בקשר לקנס מינהלי על עובדים זרים
    תודה
    ברק

    הערת המשרד: צור עימנו קשר ונסייע בשמחה רבה. 03-6919997 או לסלולר (במקרים דחופים) – ראה בדף צור קשר.

השאר תגובה