פקודת המסים (גביה) :: גרסה חדשה למאמר "תנאי הסף"

אנו שמחים לבשר לכם שפורסמה גרסה חדשה למאמר "תנאי הסף להפעלת אמצעי גביה מנהליים מכוח פקודת המסים (גביה)" [גרסה מעודכנת, מרץ 2010].

להזכיר, המאמר דן באותם תנאי סף "בלעדיהם אין" לשם הפעלת אמצעי גביה מינהליים נגד חייבים.
כידוע, פקודת המסים (גביה) מעמידה אמצעים מרחיקי לכת לגביית חובות מגוונים מאזרחים, הן על ידי רשויות המס והן על ידי רשויות מקומיות.
בחרתי, לצורך העניין, להתייחס לגביית קנסות על ידי רשויות מקומיות שמקורם בדו"חות חניה. אך המאמר רלוונטי, בשינויים הנדרשים, לכל חוב מס אחר.

ניתן להורדה כאן:
תנאי הסף להפעלת אמצעי גביה מנהליים – טקסט מלא.

גרסה זו סוקרת בהרחבה את פסקי הדין האחרונים שניתנו ביחס לתקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד-1974 – ורף ההוכחה הדרוש לשם המצאת הודעות תשלום קנס לחייבים;
פסק דינו של ביהמ"ש העליון בעניין עע"ם עיריית חדרה נ' רכבת ישראל (ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, שקבע ששימוש באמצעי גביה מינהליים כברירת מחדל לגביית חובות – אינו חוקתי), ביחס לאמצעי הגביה המינהליים, זוכה להתייחסות אף הוא.

חשוב להדגיש שלהבדיל מן המצג אותו מבקשות הרשויות המקומיות להציג כלפי חוץ, לפיו ישנה איזו "מחלוקת רבתי" בקרב בתי המשפט בסוגית ההמצאה, הרי שפבועל -  בתי המשפט המחוזיים יחסית תמימי דעים בעניין. לשם הוכחת משלוח הודעת תשלום הקנס בדואר רשום, בתי המשפט אינם מסתפקים באותם פלטים ממוחשבים – "רשימת דבר דואר רשומים שנמסרו למשלוח" (שישנו ספק רב בדבר קבילותם כראיה), אלא שהם מבקשים אינדיקציה נוספת לעצם המשלוח, כמו אישור חוזר מן הדואר שהקנס "לא נדרש".

קריאה מהנה.

השאר תגובה