אלי רייפמן – נשום לרווחה, לא ניתן ליירט את המיילים שלך

האם ניתן לנטר תיבת דואר אלקטרוני של חייב המתנהלים נגדו הליכי פשיטת רגל, בדומה להסדר המתיר להשתלט על דברי הדואר הרגילים שלו, ולהפנותם לנאמן – לצורך איתור נכסים? מומחים לדיני פשט"ר סבורים שכן, אולם אנו סבורים שמדובר בהאזנת סתר הטעונה צו של נשיא בית משפט מחוזי, אחרת מדובר בעבירה פלילית חמורה כשלעצמה.

לפני ימים אחדים פורסמה ב"כלכליסט" ידיעה בעניין ההיתר שנתנה השופטת אלשיך ליירט את דברי הדואר של אלי רייפמן, בעל השליטה (סוג של) באמבלייז, במסגרת נסיונותיו של המנהל המיוחד, עו"ד איתן ארז, לאתר נכסים נוספים השייכים לרייפמן – מהם יוכלו נושיו להיפרע בבוא העת.

בקשתו של ארז לאפשר לו לעשות כן, הוגשה מכוח סעיף 58 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980, הקובע בזו הלשון:

58. הפניית דברי דואר של החייב
משניתן על חייב צו כינוס רשאי בית המשפט, לפי בקשת הכונס הרשמי או הנאמן, להורות ולחזור ולהורות שכל דבר דואר הממוען אל החייב במקום פלוני יופנה או יימסר מאת בעל רישיון כהגדרתו בחוק הדואר, התשמ"ו-1986 או עובד שלו – במשך תקופה שיקבע בהוראה אך לא תעלה על שלושה חדשים – לכונס, לנאמן או למען אחר שהורה עליו.

ההיתר של אלשיך ניתן (וממילא הסעיף מכוון) לדברי דואר פיסיים הממוענים לחייב; בדיקת כלכליסט העלתה שאיש מעולם לא הגיש בקשה מכוח סעיף זה ליירט מיילים (דואר אלקטרוני) של חייבים, אף שהמסחר בימנו אנו נעשה על פי רוב באמצעים אלה, בוודאי כשמדובר בחייב שתחום עיסוקו טכנולוגי. בהעדר תשובה, פנה כלכליסט לכנ"ר (כונס הנכסים הרשמי) ולמומחים שונים על מנת לברר האם הוראות הסעיף עשויות לחול גם על מיילים. גורם בכיר בכנ"ר התבטא:

הגורם גם אישר כי חדירה למחשב מרחוק היא אפשרית בהתאם לפקודה והתבצעה כבר בעבר, אבל אך ורק במקרים שבהם לחייב רקע פלילי, אלא שלדבריו אין ספק כי היא אפשרית גם במקרים אחרים.

עורכת דין נוספת, המתמחה בפירוקים וכינוסים קבעה נחרצות שלדעתה – פקודת פשיטת הרגל חלה גם על יירוט מיילים, כאשר מרכז הכובד, לשיטתה, הוא מתן דגש והקפדה יתרה על פרטיותו של החייב, תוך ניסיון איתור התבטאויות על נכסיו.

ובכן, חברים, דעתי שונה.

יירוט דברי דואר אלקטרוני שטרם הגיעו לנמען, הינו האזנת סתר לכל דבר ועניין.

השופטת אלשיך, עם כל הכבוד, אינה מוסמכת כלל לאשר יירוט דברי דוא"ל, בוודאי שלא מכוח פקודת פשיטת הרגל. היתר ליירוט מיילים יכול להינתן אך ורק מכוח חוק האזנות סתר, התשל"ט-1979.

צו (או "היתר") לביצוע האזנת סתר יכול להינתן משני טעמים. האחד – מטעמים של ביטחון המדינה. השני – לצורך מניעת עבירות או גילוי עבריינים. את הראשון נותן ראש הממשלה או שר הבטחון, וזאת רק לאחר ששוכנע שקיים צורך ממשי בדבר (ראו פרק ב' לחוק האזנות סתר). את השני נותן נשיא בית משפט מחוזי או נשיא תורן, אם שוכנע שיש צורך בכך עפ"י בקשה של קצין משטרה בדרגת סנ"צ ומעלה (ראו פרק ג' לחוק). ובכל מקרה, כשאין מדובר בעניין הנוגע לחקירה בדבר ביצועה של עבירה פלילית, או מניעת עבירה שכזו – אין ולא יכול להיות שום היתר ליירט מיילים של חייב. זו הסיבה, אגב, שאותו גורם בכיר בכנ"ר ציין שבעבר הדבר בוצע – כאשר לחייב היה "רקע פלילי". ככל הנראה דובר שם בפרשיית מרמה בקנה מידה גדול שממילא בוצעו במסגרתה האזנות סתר, ונתונים שהופקו מהאזנות סתר אלה, הועברו למנהל המיוחד / כונס / נאמן על נכסי החשוד (או נאשם) במקרה ההוא, בניסיון לסייע לו לאתר נכסים שונים. אינני חושב שהעברת מידע מעין זה מן הרשות החוקרת היא חוקית, אם כי זה נושא למאמר בפני עצמו.

אגב, חשוב לציין, כי החוק קובע בסעיף 13(ג): "דברים שנקלטו כדין בדרך האזנת סתר לא יהיו קבילים כראיה אלא בהליך פלילי שאינו על פי קובלנה", כך שממילא לא ניתן להסתמך על תוצריה של האזנת הסתר לצורך הוכחת ממצא כלשהו במסגרת הליכים אזרחיים המתקיימים נגד החייב.

בשורה התחתונה, אלי רייפמן, לשיטתי, יכול להיות רגוע. המיילים שלו בטוחים.


  1. כתוב תגובה

    מאת: ציפי
    09:49 | 28 אוקטובר 2009

    Triangle

    מבריק.


  2. כתוב תגובה

    מאת: דוויז'ן סטודיו
    19:39 | 20 מאי 2010

    Triangle

    ניסיון

השאר תגובה