חיזוק נוסף לזכות השימוע לפני הגשת כתב אישום [עדכון אפריל 2010]

בית המשפט העליון מבהיר, בצורה הברורה והנחרצת ביותר עד כה, כי יש להקפיד היטב על זכותו של חשוד לשימוע לפני הגשת כתב אישום נגדו [סעיף 60א]. מדובר בזכות מהותית שהחובה ליישמה כנדרש – מוטלת על רשויות התביעה. מכאן, עשויה הדרך לביטול כתבי אישום במקרים בהם טרם נערך שימוע – להיות קצרה. בדרך להלכה מחייבת?

בשקט, ללא כותרות מיוחדות, ניתנה לפני כשבועיים (25.2.2010) החלטה חשובה מאין כמוה בבית המשפט העליון, שהינה למעשה צעד אחד נוסף אל עבר ביצורה של הזכות לשימוע לפני הגשת כתב אישום – כזכות יסוד מהותית.

הנושא הנדוש של שימוע לפני הגשת כתב אישום בעבירות מסוג פשע (סעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982) עולה פעם אחר פעם לדיון והכרעה בערכאות הדיוניות. יש שופטים הרואים בהעדר קיום שימוע נסיבה לחובת המדינה, ואינם מהססים לבטל את כתב האישום. לעומתם, יש שופטים הסבורים שאי קיום שימוע הינו פגם "בר ריפוי", באמצעות שימוע שייערך בדיעבד. "חזקה", סבורים האחרונים, שהרשות התובעת תטה אוזן לטענות העולות בשימוע המאוחר "בלב פתוח ובנפש חפצה", חרף העובדה שלמעשה גילתה את דעתה בעצם הגשת כתב האישום.

על אף חשיבות הנושא, בית המשפט העליון מעולם לא נתן החלטה חד משמעית ביחס למשמעות העדר קיום חובת השימוע הקבועה בחוק, ולא בכדי. קשה-עד-בלתי-אפשרי להגיע עם סוגיה זו לערכאה הגבוה בישראל, כיוון שטענה בדבר העדרו של שימוע, דרך כלל, נשמעת כטענה מקדמית בערכאה הדיונית (שלום או מחוזי). בית המשפט רשאי לקבל את הטענה – ולהורות על ביטול כתב האישום (ואז ממילא יתקיים שימוע), או לחילופין – לדחות את הטענה. הבעיה היא שלהבדיל מהליכים אזרחיים, הרי שאין זכות ערעור על החלטות ביניים בהליכים פליליים. מי שמעוניין לערער על החלטת בטענה מקדמית, נאלץ להמתין עד לסוף ההליך ולערער על ההחלטה רק במסגרת ערעור כולל על פסק הדין הסופי. קשה לדמיין דיון רציני, במסגרת ערעור פלילי, על קיומו או העדרו של שימוע, שעה שלב הערעור בכלל נוגע לסוגיות מהותיות בדבר אשמה או חפות. גם קשה לדמיין מצב בו העדרו של שימוע יהיה הנושא היחיד נשוא הערעור.

על פניו, הדרך היחידה להביא את נושא העדרו של שימוע לביקורתה של ערכאה "גבוהה יותר" – היא בהליכי מעצר, שאז אפשר לערור מן השלום למחוזי ומן המחוזי לעליון, ולהלין, בין היתר, על כך שלא התקיים שימוע לפני הגשת כתב האישום. אולם, סעיף 60א(ז) לחסד"פ קובע חריג לזכות השימוע והוא – אם החשוד היה נתון במעצר בעת העברת חומר החקירה מן הרשות החוקרת לרשות התובעת. במצב זה, אין חובת שימוע לפני הגשת כתב אישום, וניתן להגישו ללא בעיה.

יוצא, אפוא, ששתי הדרכים הראליות היחידות להשיג את העדרו של שימוע בפני ערכאות גבוהות יותר הן אלה:

1. במסגרת עתירה לבג"ץ; או,

2. במסגרת ערר על תנאי שחרור בערובה של חשוד, שהוגש נגדו כתב אישום ללא שקדם לו שימוע [עדכון 23.4.2010: במסגרת בש"פ 2778/10 לינדה סאלם נ' מדינת ישראל, מיום 18.4.2010, קבע השופט דנציגר כי טענה זו צריכה להישמע במסגרת ההליך העיקרי, כיוון שמדובר בטענה מקדמית מסוג "פגם או פסול בכתב האישום". אי לכך - דחה ערר על תנאי שחרור בערובה במסגרתו השיגה הנאשמת על כך שכתב האישום לא בוטל מחמת אי קיום שימוע].

רחוק ממושלם.

נחזור לבית המשפט העליון. כאמור, עמדה עקרונית – אין, חרף המחלוקות הקוטביות בין הערכאות השונות דלמטה. הנושא טעון אמירה חד משמעית, או לכל הפחות – התוויית כלל ברור.

התבטאות עקיפה ניתן למצוא בעניין בג"ץ 1400/06 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' ממלא מקום ראש הממשלה ואח' (מיום 6.3.2006), שם נדונה כהונתו של השר צחי הנגבי, לאור החשדות שהיו קיימים נגדו בפרשת "דרך צלחה". כך קבע בית המשפט:

"…ההחלטה להגיש כתב אישום כפופה לשימוע שייערך למשיב 3 בפני המשיב 2. השימוע מיועד להתקיים, כך הודע לנו, בעוד כשלושה חודשים – תקופה שבמהלכה יבואו לסיומם הליכי החקירה וגיבוש טיוטת כתב האישום, ובא-כוח המשיב 3 יוכל להכין עצמו לשימוע. הליך השימוע אף מעוגן היום בדין (ראו סעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982). על הליך השימוע נאמר – אמנם בהקשר אחר – כי "בגדרי השימוע ניתנת לנפגע זכותו לשטוח את טענותיו במלואן, ועל הגורם המחליט להאזין לדברים בנפש חפצה, ומתוך נכונות להשתכנע ככל שבדברים יש ממש" (בג"צ 554/05 רס"ר שרה אשכנזי נ' מפכ"ל המשטרה (טרם פורסם)). ניתן לומר, שאין לכם החלטה בדבר הגשת כתב אישום כל עוד לא נערך שימוע – שאם לא תאמרו כן, יש בכך משום הקדמת אחרית לראשית. ולא למותר להזכיר, כי בדידו של המשיב 3 עצמו הווה עובדה: בפרשייה שזכתה לכינוי "דרך צלחה",  הוחלט בעקבות שימוע לשנות מן הכוונה המקורית להגיש כתב אישום".

סניגורים רבים, ובכללם אני, ניתלו בהתבטאות זו כגושפקנא המחייבת ביטול כתבי אישום שהוגשו ללא שנערך לחשוד שימוע לפני כן. אולם, תקווה לחוד ומציאות לחוד. שופטים רבים נותרו חלוקים ביחס למשמעות העדרו של שימוע. לפני כשנה וחצי אמר לי שופט מחוזי במהלך הדיון שכל עוד בית המשפט העליון לא אמר במפורש "אין שימוע = כתב האישום מבוטל", הוא אינו מתכוון לעשות כן. דעתי, עם כל הכבוד, שונה.

לפני כשבועיים, ניתנה החלטה בבש"פ 984/10 פלוני נ' מדינת ישראל. הדיון נסוב סביב קטין יליד 1992, שהועמד לדין בשנת 2010 על עבירות שעניינן מעשה מגונה בנסיבות אינוס כלפי אחותו – שהתרחשו בין בשניים 2005-2007. יש לזכור: כשמדובר בקטין, הרי שאם חלפה שנה מעת ביצוע המעשים המיוחסים לו, יש לקבל אישור מן היועץ המשפטי לממשלה לשם העמדתו לדין. אלא שמפאת תקלה, לא נתקבל אישור שכזה מלכתחילה. כשהצדדים כבר הגיעו לבית המשפט המחוזי, במסגרת בקשת המדינה למעצר עד תום ההליכים, ציינה כב' השופטת כוחן כי אף שלא בסמכותה לדון בבקשה – מן הטעםן שלא ניתן אישור על ידי היועץ המשפטי לממשלה, הרי שבהסכמת הצדדים, שוחרר הקטין ל"מעצר בית" (שאינו "מעצר", אגב, לצרכי החריג לחובת השימוע). בסופו של דבר, התקבל האישור המיוחל והעניין הובא לבית המשפט המחוזי בשנית, לצורך מתן החלטה משלימה. הקטין ערר בסופו של דבר לבית המשפט העליון, כשבמוקד המחלוקת היה משמעות קבלת אישור להעמדתו לדין "בדיעבד" מן היועץ המשפטי לממשלה, ולא מלכתחילה – האם מדובר בפגם היורד לשורש ההליך, המצדיק ביטול כתב אישום, אם לאו.

כב' השופט פרוקצ'יה, התייחסה לדברים בתמציתיות, וקבעה כי בנסיבות העניין, אין מקום לבטל את כתב האישום. אולם, בשולי הדברים, התייחסה היא לזכותו של הקטין לשימוע, לפני הגשת כתב אישום (בפסקה 15 ואילך):

15.      זכות השימוע נתונה לחשוד בשלב שבו טרם הוגש נגדו כתב אישום, ולא לאחר הגשתו. אין דומה שימוע ביחס לכתב אישום שטרם הוגש, לשימוע הנערך לאחר הגשתו. אין דומה שימוע לפני מעשה, לשימוע בדיעבד, בעוד כתב אישום תלוי ועומד. מאחר שבמקרה זה השימוע ייערך בעוד כתב האישום עומד בעינו, נדרשת פתיחות מיוחדת מצד גורמי התביעה להאזין לטיעוני העורר, ולהעריך את מלוא משקלם, על מנת שהליך השימוע במקרה זה לא ישמש מס שפתיים בלבד מאחר שכתב אישום ממילא תלוי ועומד כנגד העורר. ראוי כי השימוע יהווה הליך טיעון ממשי שיביא להערכה מחודשת של מלוא השיקולים הרלבנטיים בידי התביעה, תוך נכונות להאזין לדברים בנפש חפצה ומתוך פתיחות לקלוט ואף להשתכנע, במקום שיש בדברים ממש (בג"צ 554/05 אשכנזי נ' מפכ"ל המשטרה, פ"ד ס(2) 299 (2005); בג"צ 4175/06 הרב אלבז נ' היועץ המשפטי לממשלה ([פורסם בנבו], 6.6.2006)).

16.      יש, אפוא, לדחות את הערר ככל שהוא נוגע בסעד המבוקש להצהיר על כתב האישום כבטל, מאחר שלא נתקיימה זכות השימוע קודם להגשתו. יחד עם זאת, בהסכמת המדינה, יתקיים שימוע לעורר על פי הכללים המקובלים בתחום זה, תוך מתן הזדמנות מלאה לעורר לפרוש את מכלול השיקולים וההיבטים הנדרשים לענין, ובציפייה לפתיחות מלאה מצד רשויות התביעה לשקול ולהעריך מחדש את נושא העמדתו לדין של העורר על יסוד כלל הנתונים והשיקולים שייפרשו בפניהן במסגרת השימוע.

מדובר בהתבטאות יוצאת דופן שטרם נשמע דומה לה בבית המשפט העליון, ולמעשה חושפת את דעתה של כב' השופטת פרוקצ'יה ביחס לסוגיה. אני מוכן לצאת מנקודת הנחה שאילו תובא בפניה עתירה בנושא (בג"ץ), היא בהחלט תיטה להורות על ביטול כתב האישום ולהעמיד הלכה על מכונה – אחת ולתמיד. לכן, יש לקוות – שהן הפרקליטות והן בתי המשפט יקחו את הרמז העבה הזה שנזרק מלמעלה ויסיקו שאין לך כתב אישום בעבירות מסוג פשע, ללא שקדם לו שימוע.

עבירות מחשב | עורך דין פלילי | עו"ד פלילי | עורך דין תאונות עבודה | עורך דין תאונות דרכים
.

השאר תגובה