לא כל אונס ראוי לעונש המקסימלי. גן העיר כן

אתר החדשות וואלה! פרסם בתאריך 26.6.2013 טור פרשנות של עו"ד עפר ברטל בעקבות פרשת האונס בגן העיר, והרי הוא לפניכם (לינק למקור):

במקרים רבים, לאחר גזירת דין אנסים, דעת הקהל רועמת. הציבור לא מבין שיש להבחין בין "סוגי" אונס, וכי ענישה מוגזמת בכל המקרים עוד תתנקם בנו. לא כך הדין בגן העיר. פרשנות

עונש שלושים שנות המאסר על "האנס מגן העיר" הוא עונש כבד מאוד, חריג, שאיננו מורגלים בו. לא אחת, הורגלנו לקרוא על עונשים קלים לכאורה, להם זוכים אנשים בבתי המשפט בישראל. במקרה כזה, זועק הכותב בדרך כלל, נגד קלות העונשים כאן. הביקורת גורסת כי שופטינו רחמנים בני רחמנים, ואינם מענישים באופן שיוכל לשרש את העבירות הללו.

הביקורת הזו לא מבחינה בין סוגים וצורות שונות של מעשי אינוס; מבחינה משפטית, כאשר בועל אדם אישה או איש בניגוד להסכמתם החופשית – מדובר באונס. מעשים רבים עונים על ההגדרה של בעילה בניגוד להסכמה חופשית. בבתי המשפט מתנהל דיון בן שני שלבים – שלב הכרעת הדין או קביעת האשמה, ובמקרה של הרשעה – גם שלב גזירת הדין, או קביעת העונש המתאים לעבירה. לעתים מדובר במקרים חמורים ביותר, ולעתים במקרים חמורים הרבה פחות. בתי משפט מחויבים בדירוג חומרת המעשים; הם אינם יכולים להצמיד תג מחיר גבוה מדי כל אימת שאדם עובר עבירה. אם יצמידו תג מחיר שכזה – יהיה "כדאי" לעבריינים לעבור עבירות חמורות מאוד. כך למשל, אם כל אדם שימכור סמים יקבל עונש מקסימלי של עשרים שנה, לא יהיה כדאי למכור רק כמות קטנה של סמים – אלא לעסוק במכירת כמויות גדולות בלבד.

30 שנות מאסר לאנס בגן העיר: ”סאדיזם בלתי נתפס”

עונש כבד וחריג. האנס מגן העיר בבית המשפט, היום (צילום: דרור עינב)

עונש כבד וחריג. האנס מגן העיר בבית המשפט, היום (צילום: דרור עינב)

איך תגיב החברה בישראל, אם כל אימת שאדם יעבור עבירה חמורה, אך בנסיבות קלות – הוא "יזכה" לעונשים חמורים ביותר? האם לכך ייקרא צדק?

כאשר אנו שומעים על מעשה אינוס, אנו מדמיינים מיד אדם רע ואכזר, שטוף זימה ואלים, אשר אורב לטרפו בקרן רחוב בשעות הלילה, או באמצע גן ציבורי חשוך. אנו רואים בעיני רוחנו איך הוא עוקב אחר צעדיה של אישה תמה ותמימה ובשעת כושר מתנפל עליה באלימות רבה, מפשיט אותה מבגדיה ובועל אותה באכזריות.

יודעים להבחין בין מקרים קשים לקשים פחות. השופטים בן יוסף ואחיטוב, היום (צילום: דרור עינב)

יודעים להבחין בין מקרים קשים לקשים פחות. השופטים בן יוסף ואחיטוב, היום (צילום: דרור עינב)

אין ספק שהמקרה שתואר – מהווה מעשה אונס ברור וחד משמעי. יחד עם זאת, רוב מקרי האונס אינם כאלה. רוב מעשי האונס נעשים בין בני זוג שמכירים זה את זה. רובם נעשים אגב יחסים ארוכים בין בעל לאישה, חבר וחברה, או כל קשר אחר. מעשי אונס נעשים לעיתים בהמשך להתעלסות מוסכמת על שני בני הזוג, בהמשך ליחסים קודמים בהסכמה ובנסיבות שונות ומשונות. אין כל ספק, שיכול ובעל יאנוס את רעייתו. היותה של אישה רעייה של האנס – אינה הופכת אותה מותרת לבעלה בכל עת שיחפוץ. לאישה יש זכות ואוטונומיה מלאה על גופה והיא היחידה שתחליט מתי ועם מי תקיים יחסי מין. אך למרות כל אלה – אין דומה אונס של בת זוג בהמשך למעשה אהבה מוסכם – למעשה האונס "הקלאסי" שתואר לעיל. בתי המשפט מתאימים את "התרופה לחולה" ולנסיבות המחלה.

במקרה זה, מעשיו של האנס מגן העיר קרובים הרבה יותר למעשים החמורים שתוארו, מאשר למעשים קלים יותר. מדובר באחד ממעשי האונס האכזריים ביותר שידענו בשנים האחרונות. מדובר בהתעללות ארוכה ובזויה בשני בני זוג, שאינה מפורטת רק עקב איסור הפרסום על נסיבות המקרה.

ממעשי האונס האכזריים ביותר שידענו. האנס מגן העיר (צילום: דרור עינב)

ממעשי האונס האכזריים ביותר שידענו. האנס מגן העיר (צילום: דרור עינב)

כשהעת מתאימה, שופטינו מסוגלים לעונשים חמורים. זכורים מקרים בהם עקב אנס אחר טרפו שנהגה ברכב, חסם את הרכב שנהגה בו הקרבן ובעל אותה לאחר מכן באכזריות. באותו מקרה נדון האנס לעשרות שנות מאסר. ידוע מקרה נוסף של "האנס מבני ברק", אשר אנס מספר נשים חרדיות לאחר חתונתן, תוך שהונה אותן כדי לבצע בהן את זממו. גם באותו מקרה הוטל עונש חמור של עשרות שנות מאסר וכך גם במקרה האחרון שהיה ראוי בלי ספק לעונש כה כבד. בתי המשפט יודעים ומוכנים להטיל עונשים כבדים. אפילו שופטינו הרחמנים מסוגלים לזה במקרים המתאימים והראויים.

חובה להסתיר האישום באונס בגן העיר

אתר וואלה! פרסם היום (20.7.2012) מאמר פרי עטו של עו"ד עפר ברטל, בעקבות פרסום כתב האישום בפרשת האונס בגן העיר.

הרי הוא לפניכם (לינק למקור):

חובה להסתיר האישום באונס בגן העיר

מאת: עופר ברטל, מאמר אורח
יום רביעי, 20 ביוני 2012, 13:30

איסור פרסום כתב האישום בעניין האונס בגן העיר מעלה לא מעט ביקורת על הפרקליטות. למרות שמדובר בפגיעה בזכות הקורבנות לתבוע פיצוי מהנאשם, החשש מ”זיהום” העדות גובר

לפני כמה שנים, חוקקה הכנסת חוק שמיטיב עם קורבנות עבירות פליליות (חוק נפגעי זכויות עבירה תשס"א – 2001). החוק מעניק לנפגעי עבירה זכויות רבות וכן מעמד במשפט שמנהלת המדינה נגד הנאשם. בין יתר הזכויות שמעניק החוק לקורבן, נמנית הזכות לקבל את כתב האישום שהוגש בעניינו. לפני כמה חודשים, פורסם דבר ביצועו של מעשה אונס אכזרי, שאיננו מכירים כמותו במקומותינו. על פי הפרסומים – שני צעירים שבילו יחדיו בגן העיר, אולצו על ידי האנס לקיים ביניהם יחסי מין בפניו ולאחר מכן אילץ האנס את הבחור לצפות בו, כאשר הוא מקיים יחסים עם חברתו. הכול בכפייה ותוך איום בנשק קר, לכאורה.

מן הסתם, שני קורבנות העבירה ובעיקר הנאנסת הושפעו בצורה ניכרת ממעשה העבירה. אין כל ספק, שלשניהם שמורה הזכות לתבוע את האנס ולהיפרע ממנו ככל שיוכלו וככל שמאפשר להם החוק. למרות כל אלה, דומה לעין בלתי מקצועית, שהפרקליטות מנסה להערים מכשולים על דרכם של השניים, בכך שהיא מסרבת למסור להם את כתב האישום. עוד היא מסרבת, למסור להם חומרי חקירה ומסמכים, שעשויים להקל עליהם לדעת פרטים נוספים אודות הנאשם. האם ייתכן שהפרקליטות ממאנת לבצע את הוראות חוק זכויות נפגעי עבירה? האם יעלה על הדעת, שכוונתה למנוע מהקורבנות למצות את זכויותיהם המשפטיות נגד הנאשם? הרי בדרך כלל מקיימת הפרקליטות דרישות אלה, אז מדוע דווקא במקרה זה היא נמנעת מכך?

הדברים אינם כה פשוטים. תפקידה של הפרקליטות, הוא להגן על כל הקורבנות. קורבנות למעשים קשים וכן קורבנות למעשים "קלים". לכן מקיימת הפרקליטות בדרך כלל את הוראותיו של כל חוק בדווקנות רבה. יחד עם זאת, דאגתה הראשונה של הפרקליטות, היא לקיומו של משפט הוגן גם בתיקים הקשים ביותר ואולי דווקא בתיקים אלה. כתב האישום מפרט את כל העובדות היבשות של אירוע האונס. הוא מפרט אירוע שלם ולא חלקים ממנו. לעיתים מורכבת לשונו של כתב האישום מגרסאותיהם של כמה עדים ולא רק עד אחד. אי לכך, אם תעביר הפרקליטות את כתב האישום לידי המתלוננים, ידע כל אחד מהם חלק נכבד מעדותו של חברו.

הפרקליטות החליטה להמשיך ולשמור על איפול מלא

אם תעביר הפרקליטות את כתב האישום לידי המתלוננים, ידע כל אחד מהם חלק נכבד מעדותו של חברו (צילום: דרור עינב)

אם תעביר הפרקליטות את כתב האישום לידי המתלוננים, ידע כל אחד מהם חלק נכבד מעדותו של חברו (צילום: דרור עינב)

הפרקליטות מניחה שהמשפט ינוהל כולו ושני המתלוננים יידרשו להעיד ולהיחקר על גרסאותיהם. כאשר מכינה הפרקליטות עדים לקראת עדותם, אין היא רשאית להציג בפניהם עדויות של עדים אחרים, מחשש שאלה יושפעו מעדות חבריהם וינסו "להתאים" את עדויותיהם לאחרות. במקרה שבו יחשפו עדויות של עד אחד בפני עד אחר – לעולם לא יהיו חשודים בכך, שאין הם מספרים על חוויותיהם האישיות, אלא מושפעים מחוויותיו של אחר. המשפטנים יקראו למצב כזה: "זיהום עדות". משקלה של עדות כזו, נמוך הרבה יותר מזה של עדות שניתנה על פי כל הכללים. הפרקליטות אפילו אינה מזכירה בפני עד אחד את גרסתו של חברו ואינה מבקשת ממנו להגיב על עדות אחרת, מחשש מפני "זיהום הגרסה" של העד. כאשר אנו עוסקים במתלוננים המרכזיים (שיהיו גם העדים החשובים ביותר במשפט), על אחת כמה וכמה שיש להישמר מפני זיהום גרסתם.

כל סניגור, יקפוץ על זיהום גרסה כמוצא שלל רב, וינסה להוריד ממשקלה של העדות המפלילה של הקורבן נגד לקוחו. במקרה כזה, יקשה על הפרקליטות להביא להרשעתו של הנאשם. אם יזוכה הנאשם – יקשה על הקורבנות למצות את זכויותיהם נגדו שבעתיים. הרשעת הנאשם לכן, משרתת יותר מכל את עניינם של הקורבנות. אלה יקבלו לידיהם את כתב האישום ואת כל יתר המסמכים הקשורים אליו, מיד לאחר שיסיימו להעיד. לכן אין מדובר במצב קבוע, אלא בחיסיון זמני, אשר יבוא לקיצו לאחר שיסיימו שני העדים העיקריים במשפט – למסור את עדותם.

לאחרונה התבשרנו, כי כתב האישום מצא את דרכו (למרות איסור הפרסום) למספר אתרי אינטרנט ולכן למרות היותו חסוי, יכול שהוא יגיע לידיעתם של הקורבנות. למרות זאת, הפרקליטות עדיין עומדת על דרישתה לאסור את פרסומו. גם על כך קמו מקטרגים, אשר טוענים שאולי צדקה הפרקליטות כאשר ביקשה את איסור פרסום כתב האישום מראש, אך מרגע שדלף לרשת – יש לפרסמו. כל שמבקשת הפרקליטות, הוא לדאוג לכך, שלמרות העניין הציבורי הרב שמעורר תיק זה, הוא יתנהל כפי שמשפט אמור להיעשות. ללא שהתקשורת תגרום (עקב חוסר הבנה ולא עקב כוונה רעה) לזיהום עדויות העדים ולירידת משקל העדויות.

למרות שנוסח כתב האישום מצא את דרכו לרשת האינטרנט, אין זה אומר שהמתלוננים קראו אותו. כותב שורות אלה מניח, שהפרקליטות בררה עם המתלוננים אם קראו את כתב האישום ולאחר שאלה מסרו כי לא קראו, החליטה הפרקליטות להמשיך ולשמור על איפול מלא ככל שניתן. הציבור מעוניין לדאוג לכך שהצדק יעשה. גם התקשורת והפרקליטות מעוניינים באותה תוצאה ממש. ההתקפות על הפרקליטות, נובעות אם כן מחוסר הבנה של החומר, כיוון שהאחרונה משתדלת לדאוג לניהולו של משפט כדין – גם בעין הסערה התקשורתית שהוא מעורר.
עו"ד עפר ברטל עוסק בעבירות צווארון לבן ובמשפט פלילי במשרד ברטל כהן.