עשן ללא אש: אי-מסירת מסמך כבסיס לחקירה פלילית (הגבלים עסקיים)

בשולי חוק ההגבלים העסקיים מסתתר לו סעיף 46.

הוא מעניק לממונה על ההגבלים העסקיים והפועלים מטעמו סמכות לנהל חקירה פלילית בהתעורר חשד לביצוע עבירה על החוק.

סמכויות חקירה אלה מאפשרות לממונה לדרוש מ"כל אדם" למסור לו מסמכים וידיעות שיש בהם "כדי להבטיח או להקל את ביצועו של חוק זה". זו לשונו:

46. חקירות ומסירת ידיעות

(ב) כל אדם חייב, לפי דרישתו של הממונה, או מי שהוא הסמיך לכך מבין עובדי המדינה, למסור לו את הידיעות, המסמכים, הפנקסים, ושאר התעודות שלדעת הממונה יש בהם כדי להבטיח או להקל את ביצועו של חוק זה.

אולם, טמון כאן אבסורד גדול – שניתן לנצל אותו באופן ציני, כפי שמיד נראה שקרה.

להבדיל מחקירה פלילית "רגילה", במסגרתה נדרשת המשטרה לכתת רגליה לבית המשפט ולבקש צו להמצאת מסמכים לפי פקודת סדר הדין הפלילי (תוך אפשרות שהבקשה, תיאורטית, תידחה), כתנאי לקבלת מסמך כזה או אחר, הרי שאי-העברת המסמך לממונה על ידי מי שהתבקש לעשות כן, כשלעצמה, מהווה עבירה פלילית. הממונה כלל אינו נדרש לסור לבית המשפט להגיש בקשות מסוג זה, אלא פשוט לדרוש את המסמך.

ביום ב' (19.3.2012) הודיעה רשות ההגבלים העסקיים לחברת סופרגז ומנהליה כי היא שוקלת להגיש נגדם כתב אישום. הסיפור, בקצרה רבה, הוא כזה: סופרגז ואמישראגז, חברות המתחרות זו בזו (בתחרות "אופקית" ישירה), ביקשו מרשות ההגבלים העסקיים לאפשר להן להניח במשותף צינור להובלת גז. כחלק מבדיקותיה בעניין מצב התחרות בשוק הגפ"מ – הנחשב לשוק עם חסמי כניסה גבוהים ותחרות מועטה, הרשות ביקשה מסופרגז נתונים לגבי מעבר לקוחות מחברה לחברה. סופרגז, כך נטען, בחרה שלא להעביר לממונה את המסמך מאחר והנתונים שבו לא "היטיבו" עימה. זו העת להזכיר, כי סופרגז היא "שור מועד" מבחינת רשות ההגבלים העסקיים – מאחר והייתה בעבר צד לקרטל בשוק בגפ"מ, ויש להניח שזה היווה זרז לפתוח נגדה בחקירה פלילית אינטנסיבית מאד, שכללה פשיטות על משרדיה וחקירת עורכי הדין שהיו מעורבים, לכאורה, בקבלת ההחלטה בעניין אי-העברת המסמכים.

עובדה "פעוטה" שלא ניתן לה דגש היא שהמסמכים מלכתחילה התבקשו על-ידי הרשות במסגרת הליך אזרחי שהתקיים בין הצדדים (סופרגז, הממונה על ההגבלים העסקיים וכו' וכו') בבית-הדין להגבלים עסקיים… ושהסירוב להעבירם לעיון באי-כוח הממונה נולד שם. אז מה עושים? שאלה טובה, אבל בשורה התחתונה, מה יותר פשוט עבור הממונה מאשר לשלוף את סמכויותיו במישור הפלילי ולדרוש את המסמך, כאשר בפועל – למעט פנייה לבג"ץ – אין דרך לערור אחר דרישתו?

מהומת עולם על עבירה שעונשה המקסימלי הוא שנת מאסר, ומעבר לכך – על פי הפרסומים – לא נלוויתה לכך עבירה "הגבלית" ממשית (הסדר כובל, חס וחלילה). הבנתם נכון מאד. עשן סמיך ללא אש.

ככל הידוע לי, זהו המקרה הראשון שבו דרישה להמצאת מסמך – שלא נענתה להנחת דעתה של רשות ההגבלים העסקיים – הובילה לחקירה פלילית כה ענפה ואינטנסיבית, עד כדי חקירת עורכי דין. מכאן, אגב, הדרך לחקירת בכירי תנובה ואייפקס על אי-מסירת דו"ח המחקר של מק'נזי על שוק מוצרי החלב לידי הרשות – הייתה קצרה ביותר.

חשוב לדעת שהוראה דומה-עד-זהה בעניין העברת מסמכים וידיעות, קיימת בחוק ניירות ערך, אולם ככל שניסיתי את כוחי לברר את העניין – איש מעולם לא הועמד לדין על עבירה זו.

יתרה מכך, ואל תתפסו אותי במספרים, ככל הידוע לי, מבחינה כמותית, יש לאין-שיעור יותר חקירות ותיקי ניירות ערך מאשר תיקי הגבלים עסקיים.

אז מה היה כל כך קריטי במקרה הזה שהצריך חקירה פלילית של כל המעורבים בעניין, עד כדי הודעה כבל עם ועדה על כוונה להעמיד לדין?

לא ברור. אני סבור שרק אם נחצה הרף של שיבוש מהלכי משפט (לפי סעיף 244 לחוק העונשין) – אז יש מקום לשקול ולהניע את גלגלי ההליך הפלילי לטיפול במצבים מעין אלה. אבל זה לא כל כך נוח לרשות, כיוון שיסודות עבירת השיבוש דורשים קיומה של "חקירה פלילית" או "הוראת בית משפט"  כתנאי להתגבשותה של עבירה – מה שלא התקיים בעניין זה.

לצערי, ההפתעה-לא-הפתעה הזו נראית כהמשך ישיר לגישה המיליטנטית שפצעה מפרקליטות המדינה לפני כשבועיים, עם משלוח המעין-אגרת ללוחם "לא נכשלנו, דווקא הצלחנו", לאחר שלושה זיכויים מהדהדים בתיקי הלבנת הון רחבי היקף. במה הצלחנו אתם שואלים? חינכנו אותם, ציינו בפרקליטות המדינה. מעתה ואילך פקידי הבנק יזהרו שבעתיים. זה לא באמת משנה אם כמה אנשים נרמסו בדרך, או שיש כאלה שהוציאו את כל חסכונותיהם על הגנה משפטית, וגם כמה ששמם הטוב ניתץ לאלף רסיסים ותג העבריין הוטבע במרכז מצחם. הם חונכו וזה מה שחשוב.

גם כאן, הרשות וודאי שואלת – הבה נראה "מי יתעסק" איתנו בפעם הבאה.

מעניין יהיה לגלות כיצד בית המשפט המחוזי בירושלים (שדן ברגיל בעבירות רצח, אונס, שוחד, מרמה בהיקפי ענק וכיוצא באלה תיקים) יתייחס לכתב האישום הזה, שהרי עבירות על חוק ההגבלים העסקיים הן בסמכותו העניינית הייחודית.

תזכורת קלה: בפעם האחרונה שרשות ההגבלים העסקיים יצאה לפיילוט על-חשבון חשודים ונאשמים במסגרת פרשת מודגל ("קרטל האינסטלציה") – בית המשפט המחוזי ביטל את האישום מטעמי הגנה מן הצדק. אולי כדאי לשמור את הניסיונות למקרים שבאמת מצדיקים את זה? אולי כדאי להפנים שניסויים בבני-אדם עשויים להרוס חיי אדם?

דב גלעד כהן

פסילת דירקטורים לאחר הרשעה: הודעה מראש וזיקה מהותית

אני שמח לבשר לכם שבית המשפט העליון אימץ את גישתנו המשפטית בשתי נקודות מהותיות הקשורות לנושא פסילת דירקטורים מכהונה בעקבות הרשעתם בפלילים, במסגרת פסק דינו מיום 16.9.2010 בע"פ 4783/09 שולשטיין נ' רשות ההגבלים העסקיים. (המשך…)

הגרלות והימורים: המוסר הכפול של המדינה – הגנה מן הצדק?

לפני ימים אחדים פורסם בגלובס טור ביקורת משפטית שכתבתי יחד עם עו"ד אלעד מן ועו"ד אסף שובינסקי, בעניין כוונתה של רשות ההגבלים העסקיים להעמיד לדין ("בכפוף לשימוע") בכירים לשעבר באגודה למען החייל ומפעל הפיס, מן הסיבה שהנ"ל כרתו ביניהם הסדר כובל שמטרתו להפחית את התחרות בשוק ההגרלות ה"בלתי מסחריות".

חבריי ואני תקפנו את כוונתה של הרשות לעשות כן ממספר טעמים, כדוגמת -  האם מוסד ללא כוונת רווח (מלכ"ר) כלל יכול להיות צד להסדר כובל? מהו כלל השוק הרלוונטי במקרה הזה? האם מדובר בתחרות דה-פקטו? אולם, חשוב מכך – הצבענו על המוסר הכפול של המדינה בעצם הכוונה להעמיד את הגורמים הללו לדין. הרי המדינה מוקיעה מזה שנים כל דבר הנוגע להגרלות והימורים בנימוק ערכי-מוסרי. הגרלות, כשלעצמן, נתפסות כתופעה בלתי רצויה מבחינה חברתית. הפרקליטות חזרה על זה פעם אחר פעם. בג"ץ גיבה אותה חזור ונשנה. (המשך…)

הגנה מן הצדק: בעבירות הגבלים עסקיים וניירות ערך

קרטל האינסטלציה: ההישג הנסתר מן העין.

ביטול כתב אישום, ולמצער – חלקים ממנו, אינו עניין של מה בכך. באמצע שנות ה-90 טבע בית המשפט העליון את המונח "הגנה מן הצדק", במסגרת פסק דינו בערעור שהוגש על ידי מורשעי פרשיית הרצת מניות הבנקים [ע"פ 2910/94 – יפת]. טענת המערערים הייתה שהמדינה היא למעשה זו שעודדה אותם במעשה ידיים של ממש להשפיע על שערי המניות, ועל כן – לא ייתכן כי יועמדו לדין פלילי בגין כך. נקבע כי מקום שיש בהתנהגות המדינה משום "רדיפה, דיכוי והתעמרות בנאשם", ובמקרים בהם "המצפון מזדעזע ותחושת הצדק האוניברסלית נפגעת", אז יכול ובית המשפט יורה על ביטול כתב האישום. אולם, הובהר, הדבר יעשה במשורה ובמקרים חריגים ויוצאי דופן.

עם השנים, ההלכה התפתחה. אט אט (במלוא מובן המילה) החלו בתי המשפט, בעיקר בית משפט השלום, לקבל טענות שמהותן ביטול כתבי אישום בשל התנהלות מעוררת סלידה מצד הרשויות. מחדלי חקירה חמורים שפגעו אנושות ביכולתו של הנאשם להתגונן; שיהוי רב בהגשת כתב האישום; כתבי אישום שהוגשו חרף "הבטחות" שלטוניות שהמעשה נשוא כתב האישום הינו תקין; אפליה פסולה; טענות אלה ונוספות הוכרו כמבססות הגנה מן הצדק. (המשך…)

מוטיבציה לְקַרְטֶל

בגיליון ו/3 (אוגוסט 2009) של כתב העת תאגידים (הוצאת רונן) עתיד להתפרסם מאמר שכתבתי יחד עם עו"ד אסף שובינסקי, בעניין החידוש הגדול שבפסק דינו של שופט ביהמ"ש המחוזי בירושלים, נעם סולברג, בעניין "קרטל הגז הקטן" – בכל הקשור לאכיפה הפלילית של דיני ההגבלים העסקיים בישראל; המאמר מבוסס על כתבה פרשנית שלנו שהתפרסמה בגלובס. (המשך…)