זמרים, קיימתם יחסים עם מעריצות? בעיה שלכם

אתר החדשות וואלה! פרסם בתאריך 15.11.2013 טור פרשנות של עו"ד עפר ברטל בעקבות החלטת פרשת הזמרים החשודים בקיום יחסי מין עם קטינות, והרי הוא לפניכם (לינק למקור):

כיום, הנערות מגיעות להופעות כמו מבוגרות עם עקבים גבוהים וחזיות "פוש אפ", וכך מפתות את האמן לקיים עמן יחסים. עו"ד עפר ברטל מבהיר לאותם זמרים: הסכמתם? עברתם על החוק

בשנת 1953 פרסם ולדימיר נבוקוב את ספרו הידוע "לוליטה". הספר נמכר במיליוני עותקים בכל רחבי העולם, הוצג באינספור הצגות ומצא את דרכו לאולמות הקולנוע, בשתי הפקות לפחות. הסיפור מתאר כיצד הומברט, שהיה בסוף שנות השלושים שלו, והיה נשוי לאימה של דולורס (המכונה "לוליטה") בת ה-12 – מתאהב בילדה עוד בטרם נישא לאימה. אם לא די בכך – האמא נהרגת בתאונת דרכים והוא נוסע אל הילדה, מוציא אותה ממחנה הקיץ בו היא שוהה ושניהם מתחילים במסע שאינו נגמר בכל רחבי ארצות הברית. במהלך המסע הילדה לוליטה יוזמת קיום יחסי מין מלאים איתו ומאותו רגע ואילך הם חיים כזוג רומנטי לכל דבר.

הספר נחשב לספר מופת. לומדים אותו בחוגים לספרות באוניברסיטאות בכל העולם, ובין השאר מנתחים את עלילות יחסי המין (היפים כביכול) בין הומברט לבין לוליטה. אם לא די בכך, הנרטיב המוצג בו הוא של ילדה מינית ופתיינית, שבגיל כל כך צעיר מפתה את בן זוגה לקיים יחסים מלאים וסוערים, לאחר שהתאלמן מאימה. העובדה שהספרות הבינלאומית מקבלת לחיקה החם סיפור של עבריינות פלילית חמורה, דהיינו של פדופיל המנצל ילדה בת 12, הופכת כנראה את הנרטיב הזה לאפשרי, הגיוני – ואפילו יפה.

כיום, ילדות בגילה של לוליטה הולכות על עקבים גבוהים, מתאפרות, חושפות את אבריהן המוצנעים ולובשות חזיות "פוש אפ" כדי להרים ולהבליט ניצנים של חזה לא בשל. צאו לרחובות וראו אותן במועדוני הלילה ובמסיבות הטראנס. לא תוכלו להבדיל ביניהן לבין בחורות בנות 18 ו-20. הביטו בשלטי הפרסום בערים הגדולות, כיצד ניבטות מהן לעיתים דוגמניות בגילאי עשרה, אשר אימותיהן "דוחפות" אותן לעמוד מול המצלמות בתנוחות מיניות מפתות. אחרי הריטוש שהתמונה עוברת – מי יאמין שמדובר בילדה בגיל חטיבת הביניים.

הנערות זורקות עצמן לרגלי הזמר

הצעירים כמהים לתשומת לב (אילוסטרציה: ShutterStock)
הצעירים כמהים לתשומת לב (אילוסטרציה: ShutterStock)

 

רק המחוקק הזקן והשמרן מנופף לעבר החברה הליברלית שלנו באצבעו ואומר בטרחנות – אסור. הוא מנסה למשוך אותנו מהסצנה הסוערת במועדוני הלילה ובמסיבות ומסיט את מבטינו מהשלטים המפתים אל עבר סעיף 346 לחוק, אשר מורה לגורמי האכיפה להכניס למאסר של חמש שנים (לכל היותר), את מי שיבעל בהסכמה ילדה בין הגילאים 16-14. אם יבעל ילדה מתחת לגיל 14, דינו כדין אונס והוא יוכנס למאסר של עד שש עשרה שנות מאסר. החוק נראה כאילו לא שייך למציאות ברחובות. הפגישו את אותו מחוקק עם אחת הנערות "הפתייניות" הללו, והוא ינוס במבוכה ויכסה את פניו כלא מאמין למראה עיניו.זמרים וסלבריטאים ניבטים אלינו כל יום מבעד למסכי הטלוויזיה. מדורי הרכילות שבעיתון מתעדים את חיי הזוגיות שלהם, כמו גם כל קנייה שלהם בסופר השכונתי. מי מאיתנו אינו מביט בתמונות? מי אינו רואה את תכניות הטלוויזיה המתעדות את "גדולי הדור" הללו? הזמרים הללו מופיעים בפני בני הנוער במקומות שונים. המעריצים הצעירים (בעיקר המעריצות יש להודות) כמהים לכל תשומת לב אישית אליהם מצד נשוא הערצתם. הן חושבות שאם יסתופפו באבק הכוכבים – חלק ממנו כנראה ידבק גם בהן. הן מדמות לעצמן שהן מעריצות את האומנות ואת השירה של האומן, אך למעשה מבלבלות אותה עם אהבה, או יותר נכון – הערצה לאותו אדם. הן מוכנות לזרוק את עצמן לרגלי הזמר ולהתאבק באפר רגליו.המעריצות ישמחו לקיים יחסים עם נשוא הערצתן. הן יתגאו בכיבוש שלו לאחר מעשה ואולי אפילו ינסו לפתות אותו. הזמר מסונוור נוכח הערצתן, כמו גם מרצונן לקיים עמו יחסים. מכאן המרחק עד למיטתו של האומן/סלבריטאי – קצר מאד.

הוא ינסה לספר לעצמו לאחר מכן סיפור של הסכמה, רצון עז שלהן להיות במחיצתו וחיזור נלהב שלהן אחריו. הוא לא העלה בדעתו שמדובר בילדה. הוא לא חשב לשאול אותה, או לוודא מה גילה. הוא היה בטוח שכפי שהיא נראית היא בוודאי בת 20 לפחות. היחסים ביניהם היו יפים והיא נראתה לו מנוסה מאד בהלכות המיטה. שים לב סלבריטאי יקר, ביחסים כאלה אתה לא אומן – אלא סתם הומברט, פדופיל קטן. החוק אולי זקן, טרחני, איטי, מרובע ולא מעודכן – אבל הוא ידע לשים עליך יד.

לא כל אונס ראוי לעונש המקסימלי. גן העיר כן

אתר החדשות וואלה! פרסם בתאריך 26.6.2013 טור פרשנות של עו"ד עפר ברטל בעקבות פרשת האונס בגן העיר, והרי הוא לפניכם (לינק למקור):

במקרים רבים, לאחר גזירת דין אנסים, דעת הקהל רועמת. הציבור לא מבין שיש להבחין בין "סוגי" אונס, וכי ענישה מוגזמת בכל המקרים עוד תתנקם בנו. לא כך הדין בגן העיר. פרשנות

עונש שלושים שנות המאסר על "האנס מגן העיר" הוא עונש כבד מאוד, חריג, שאיננו מורגלים בו. לא אחת, הורגלנו לקרוא על עונשים קלים לכאורה, להם זוכים אנשים בבתי המשפט בישראל. במקרה כזה, זועק הכותב בדרך כלל, נגד קלות העונשים כאן. הביקורת גורסת כי שופטינו רחמנים בני רחמנים, ואינם מענישים באופן שיוכל לשרש את העבירות הללו.

הביקורת הזו לא מבחינה בין סוגים וצורות שונות של מעשי אינוס; מבחינה משפטית, כאשר בועל אדם אישה או איש בניגוד להסכמתם החופשית – מדובר באונס. מעשים רבים עונים על ההגדרה של בעילה בניגוד להסכמה חופשית. בבתי המשפט מתנהל דיון בן שני שלבים – שלב הכרעת הדין או קביעת האשמה, ובמקרה של הרשעה – גם שלב גזירת הדין, או קביעת העונש המתאים לעבירה. לעתים מדובר במקרים חמורים ביותר, ולעתים במקרים חמורים הרבה פחות. בתי משפט מחויבים בדירוג חומרת המעשים; הם אינם יכולים להצמיד תג מחיר גבוה מדי כל אימת שאדם עובר עבירה. אם יצמידו תג מחיר שכזה – יהיה "כדאי" לעבריינים לעבור עבירות חמורות מאוד. כך למשל, אם כל אדם שימכור סמים יקבל עונש מקסימלי של עשרים שנה, לא יהיה כדאי למכור רק כמות קטנה של סמים – אלא לעסוק במכירת כמויות גדולות בלבד.

30 שנות מאסר לאנס בגן העיר: ”סאדיזם בלתי נתפס”

עונש כבד וחריג. האנס מגן העיר בבית המשפט, היום (צילום: דרור עינב)

עונש כבד וחריג. האנס מגן העיר בבית המשפט, היום (צילום: דרור עינב)

איך תגיב החברה בישראל, אם כל אימת שאדם יעבור עבירה חמורה, אך בנסיבות קלות – הוא "יזכה" לעונשים חמורים ביותר? האם לכך ייקרא צדק?

כאשר אנו שומעים על מעשה אינוס, אנו מדמיינים מיד אדם רע ואכזר, שטוף זימה ואלים, אשר אורב לטרפו בקרן רחוב בשעות הלילה, או באמצע גן ציבורי חשוך. אנו רואים בעיני רוחנו איך הוא עוקב אחר צעדיה של אישה תמה ותמימה ובשעת כושר מתנפל עליה באלימות רבה, מפשיט אותה מבגדיה ובועל אותה באכזריות.

יודעים להבחין בין מקרים קשים לקשים פחות. השופטים בן יוסף ואחיטוב, היום (צילום: דרור עינב)

יודעים להבחין בין מקרים קשים לקשים פחות. השופטים בן יוסף ואחיטוב, היום (צילום: דרור עינב)

אין ספק שהמקרה שתואר – מהווה מעשה אונס ברור וחד משמעי. יחד עם זאת, רוב מקרי האונס אינם כאלה. רוב מעשי האונס נעשים בין בני זוג שמכירים זה את זה. רובם נעשים אגב יחסים ארוכים בין בעל לאישה, חבר וחברה, או כל קשר אחר. מעשי אונס נעשים לעיתים בהמשך להתעלסות מוסכמת על שני בני הזוג, בהמשך ליחסים קודמים בהסכמה ובנסיבות שונות ומשונות. אין כל ספק, שיכול ובעל יאנוס את רעייתו. היותה של אישה רעייה של האנס – אינה הופכת אותה מותרת לבעלה בכל עת שיחפוץ. לאישה יש זכות ואוטונומיה מלאה על גופה והיא היחידה שתחליט מתי ועם מי תקיים יחסי מין. אך למרות כל אלה – אין דומה אונס של בת זוג בהמשך למעשה אהבה מוסכם – למעשה האונס "הקלאסי" שתואר לעיל. בתי המשפט מתאימים את "התרופה לחולה" ולנסיבות המחלה.

במקרה זה, מעשיו של האנס מגן העיר קרובים הרבה יותר למעשים החמורים שתוארו, מאשר למעשים קלים יותר. מדובר באחד ממעשי האונס האכזריים ביותר שידענו בשנים האחרונות. מדובר בהתעללות ארוכה ובזויה בשני בני זוג, שאינה מפורטת רק עקב איסור הפרסום על נסיבות המקרה.

ממעשי האונס האכזריים ביותר שידענו. האנס מגן העיר (צילום: דרור עינב)

ממעשי האונס האכזריים ביותר שידענו. האנס מגן העיר (צילום: דרור עינב)

כשהעת מתאימה, שופטינו מסוגלים לעונשים חמורים. זכורים מקרים בהם עקב אנס אחר טרפו שנהגה ברכב, חסם את הרכב שנהגה בו הקרבן ובעל אותה לאחר מכן באכזריות. באותו מקרה נדון האנס לעשרות שנות מאסר. ידוע מקרה נוסף של "האנס מבני ברק", אשר אנס מספר נשים חרדיות לאחר חתונתן, תוך שהונה אותן כדי לבצע בהן את זממו. גם באותו מקרה הוטל עונש חמור של עשרות שנות מאסר וכך גם במקרה האחרון שהיה ראוי בלי ספק לעונש כה כבד. בתי המשפט יודעים ומוכנים להטיל עונשים כבדים. אפילו שופטינו הרחמנים מסוגלים לזה במקרים המתאימים והראויים.

הרוצח הישראלי מתאילנד ימשיך לרצות עונשו בארץ?

אתר החדשות וואלה! פרסם בתאריך 16.5.2013 טור פרשנות של עו"ד עפר ברטל בעקבות פרסום פרשיית הרוצח הישראלי מתיאלנד שביתר את גופת גרושתו, והרי הוא לפניכם (לינק, למקור):

אלי כהן, שביתר את גופת גרושתו, נידון למאסר עולם אך שוחרר לאחר שמונה שנים בלבד. אמנם לא ניתן לערוך לו משפט חוזר, אך החוק הפלילי הישראלי מציע פתרון יצירתי. פרשנות

כך ציווה אותנו ספר הספרים:

"וְאִישׁ, כִּי יַכֶּה כָּל-נֶפֶשׁ אָדָם, מוֹת יוּמָת. וּמַכֵּה נֶפֶשׁ בְּהֵמָה יְשַׁלְּמֶנָּה, נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶש. וְאִישׁ, כִּי-יִתֵּן מוּם בַּעֲמִיתוֹ, כַּאֲשֶׁר עָשָׂה כֵּן יֵעָשֶׂה לּוֹ. שֶׁבֶר תַּחַת שֶׁבֶר, עַיִן תַּחַת עַיִן, שֵׁן תַּחַת שֵׁן, כַּאֲשֶׁר יִתֵּן מוּם בָּאָדָם, כֵּן יִנָּתֶן בּוֹ." (ויקרא כ"ד י"ז-כ)

למרות שכך נכתב בספר הספרים, עוד בימים קדומים פרשו חז"ל את הפסוק הזה ודומים לו באופן שונה ומקל יותר: "עין תחת עין" – סימא עין חברו, נותן לו דמי עינו, כמה שפחתו דמיו למכור בשוק וכן כולם. ולא נטילת אבר ממש, כמו שדרשו רבותינו [בתלמוד] בפרק החובל [בבא קמא פד ע"א].

העונש נראה קל ולא הגיוני. אלי כהן (צילום: AP)

העונש נראה קל ולא הגיוני. אלי כהן (צילום: AP)

בכולנו אחזה היום צמרמורת, נוכח הידיעה כי אלי כהן, שהורשע ברצח גרושתו – אם ילדיו, נחת היום בארץ. לא נשכח כיצד ביתר את גופתה לאחר הרצח וכיצד נמצאו אז חלקי גופתה בנהר – על ידי אנשי החוק בתאילנד. בחודש דצמבר 2004, הוא נשפט למאסר עולם ושוחרר לאחרונה לאחר כשמונה שנות מאסר בלבד, עקב חנינה שניתנה לו על ידי מלך תאילנד.

שמונה שנות מאסר על רצח? העונש נראה קל ולא הגיוני ואינו מהווה תגמול הולם על מעשה כה נפשע. האם עכשיו יוכל אלי כהן להלך ביננו כאחד האדם? האם לא יכולה המערכת המשפטית להניח עליו את ידיה הכבדות ולהשליך אותו לבית האסורים? אם פועלות רשויות החוק במקרים קלים, האם בעבירת רצח לא יוכלו לפעול? אמנם גם חז"ל כבר הגיעו למסקנה שאין להרוג את מי שנטל נפש אחרת. אבל שמונה שנות מאסר בלבד?!פסק הדין סופי ואינו ניתן לערעור

כל אזרח ישראלי נושא איתו בתרמילו את החוק הפלילי הישראלי – לכל מקום שבו יבקר על פני הגלובוס. לכן, אף אם לא נשפט על ידי המדינה בה ביצע את העבירה, רשאית מדינת ישראל (בתנאים מסוימים) לשפוט אותו עליה. כיוון שכך, האם לא יכולה המדינה לאסור אותו כעת, לשפוט אותו בגין עבירת רצח ולהשליכו לכלא? אולי כך יהיה ניתן לדאוג לזה שהוא ירצה בארץ לפחות את ההפרש בין מאסר עולם לבין שמונה שנים שריצה.

בקשות הסגרה מסובכות ומורכבות ואינן נפוצות כלל. קרול כהן (צילום: באדיבות המשפחה)

 בקשות הסגרה מסובכות ומורכבות ואינן נפוצות כלל. קרול כהן (צילום: באדיבות המשפחה)

העולם החופשי מסובך ומורכב היום. יציאה לחו"ל היא דבר של מה בכך. כל אחד יכול להגיע לנמל התעופה ולמצוא טיסה שיש בה מקום ולעזוב את תחומי המדינה מיד. מניות של אותה חברה ניתן לרשום בכמה בורסות, לשוחח עם קצווי העולם ניתן בכל עת, האינטרנט חשוף ומוסר מידע לכל אחד על פני כוכב הלכת שלנו. עסקאות במיליונים ובמיליארדים נעשות בין גופים כלכליים ממדינות שונות, בהרף לחיצה על מקש המחשב.

גם תיירים מבצעים עבירות במדינות בהן הם מבקרים לא אחת. אזרחים שונים בורחים ממדינות האזרחות שלהם לאחר שביצעו עבירות, במטרה לחמוק מעונשה של מערכת החוק באותה מדינה. לא אחת אנו שומעים על יהודים שניצלו את חוק השבות במדינת ישראל, כדי לברוח ממערכת החוק במדינה ממנה באו. לעיתים, הם מוסגרים למדינות המוצא שלהן, אך בקשות אלה מסובכות ומורכבות ואינן נפוצות כלל. צלילים ותמונות עוברים גבולות ללא כל קושי. כך גם בני אדם – אם רצונם בכך. אך אם הם מתנגדים לצאת את ארצם – כבדה ידו של החוק ולא תמיד יכולה להם.

החשודים בדריסתה טרם הועמדו לדין. לי זיתוני (צילום: באדיבות המשפחה)

החשודים בדריסתה טרם הועמדו לדין. לי זיתוני (צילום: באדיבות המשפחה)

שני החשודים בדריסתה ובהפקרתה של לי זיתוני, מיהרו ויצאו את שערי המדינה מיד לאחר שגרמו למותה. הם שוהים במדינת חוק מערבית ובכל זאת – אף אחד לא מעמיד אותם למשפט. כל זאת למרות שאף רעיית נשיא צרפת לשעבר, קרלה ברוני, ניסתה לשנות את המצב. כתובתם ידועה וכן מקום עבודתם, אך יד החוק קצרה מלהושיע לעת הזו.

מערכות המשפט בעולם הן כבדות ומסורבלות. המחוקקים אינם מצליחים להדביק את קצב הפיתוחים הטכנולוגיים שאופפים אותנו מכל עבר. למערכת החוק נדרשות לעיתים שנות דור כדי לנסות לסגור פערים ועד שהן מצליחות לעשות כן, נוצרים כבר חדשים.

חוסר הצדק זועק לשמיים

אלי כהן נשפט על ידי מערכת משפטית מפותחת של מדינה סוברנית, אשר רשאית וחייבת לשפוט את מי שמצוי בידיה, בגין עבירות שעבר באותה מדינה. פסק הדין שלו הוא סופי ואינו נתון לערעור עוד. אי לכך, לאחר שהסתיים עונשו, הוא רשאי לכאורה לבוא בתחומי מדינת ישראל כאדם חופשי. מדינת ישראל אינה רשאית, עקב אמנות בינלאומיות עליהן היא חתומה, להעמיד אותו לדין מחדש ולהטיל עליו עונש.

בכל זאת ישאל השואל – במקרה כל כך קיצוני, בו חוסר הצדק זועק לשמיים, האם קצרה ידו של החוק באמת? האם יעלה על הדעת, שמשפחתה של גרושתו תפגוש אותו מהלך חופשי בעיבורה של עיר, כאשר דמה של הנרצחת עדיין זועק מן האדמה? ניתן כמובן להגיש נגדו תביעה אזרחית גדולה מאוד, ניתן לפרסם את תמונתו מעל כל במה ולהזהיר אחרים שלא יבואו עמו במגע. מנועי החיפוש של האינטרנט יזכרו לעד את תמונתו ושמו – לאן שלא ילך על פני כוכבינו. אך את שמו הוא יוכל לשנות בנקל. אם ישנה את שמו – לא יגלו אותו מנועי החיפוש. אין עדיין בנמצא מנוע חיפוש, שיכול לעבוד רק על פי תווי פנים.

ניתן לטעון לכן שלא ריצה את מלוא עונשו. אלי כהן (צילום: AP)

ניתן לטעון לכן שלא ריצה את מלוא עונשו. אלי כהן (צילום: AP)

אם כן, האם נמצאנו למדים שאלי כהן יוכל לחמוק מידיו של החוק הפלילי לנצח? לא בהכרח. על אלי כהן הוטל עונש של מאסר עולם בתאילנד. בארצות הברית למשל, מאסר עולם נמשך בדרך כלל עד נשמתו האחרונה של האסיר. בתאילנד, העונש אף ארוך יותר והוא בן 150 שנה!

אלי כהן שוחרר בחנינה אחרי שמונה שנים בלבד וניתן לטעון לכן שלא ריצה את מלוא עונשו. סעיף 10 לחוק העונשין, קובע כי אם מצוי בישראל אדם שנידון בחו"ל לעונש על מעשה שהוא עבירה גם בישראל, רשאי היועץ המשפטי לממשלה לבקש מבית המשפט בארץ, שיורה על ריצוי יתרת עונשו בישראל. בית המשפט יהיה רשאי אף להתאים את העונש לתקופת המאסר המקסימלית בארץ בגין רצח.

בעניין זה, נשאלת שאלה מורכבת יותר – האם העובדה שניתנה לו חנינה כחוק בתאילנד והוא לא ברח מכלאו ושוחרר על פי חוקי המקום – אינה חוסמת אפשרות זאת? שופטינו הנבונים טרם ישבו על המדוכה בעניין דומה ולכן קשה לדעת מה תהיה פסיקתם. בכל מקרה, עקב אכזריותה של העבירה ונסיבותיה יוצאות הדופן – ראוי שהיועץ המשפטי ינסה להפעיל את סמכותו לפני שכהן יעזוב את הארץ.

האסיר ומסכת הברזל: האם יש עוד מקום לחיסיון?

אתר החדשות וואלה! פרסם בתאריך 14.2.2013 טור דעה של עו"ד עפר ברטל בעקבות פרשת האסיר X, והרי הוא לפניכם (לינק למקור):

פרשת האסיר X נחשפה ברחבי העולם אך בישראל נותרה תחת מעטה הצנזורה. עפר ברטל מאמין כי גם אחרי מהפיכת האינטרנט והמידע עדיין יש טעם רב בשמירת סודות על ידי המדינהאחיו התאום היה האסיר הסודי הראשון? לואי ה-16 (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

אחיו התאום היה האסיר הסודי הראשון? לואי ה-16 (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

ב-19 לנובמבר בשנת 1703, בכלא הבסטיליה בצרפת, הלך לעולמו אסיר, שפניו היו מכוסות במסיכת קטיפה או ברזל. הסוהרים לא ידעו מי האיש וכך גם כל האסירים האחרים. הוא הוחזק בבידוד מוחלט במשך כל שנותיו בכלא ולא שוחח עם איש. הסופר אלכסנדר דיומא האב, כתב לאחר כמה שנים ספר לו קרא: "הוויקונט מברז'לון: עשר שנים אחרי". בספר נכתב, כי האסיר הסודי היה לא אחר מאשר אחיו התאום של המלך לואי הארבע עשרה, אשר נכלא כדי שלא יסכן את שלטון המלך.על סיקור הפרשה האחרונה שבמרכזה אסיר עלום, פרשת האסיר X, הוטל צו איסור פרסום בישראל, ועד אמש כל הפרטים שהובאו היו בהסתמך על פרסומים זרים. זוהי אינה הפרשה הראשונה מסוג זה. ידוע ביותר המקרה של מוטק'ה קידר, שגם הוא כונה האסיר X, אשר ישב בכלא 17 שנים ושוחרר בשנת 1974. מעבר למקרים המפורסמים הללו, אנו שומעים לא אחת על משטרים חשוכים, בהם מגיעה המשטרה החשאית לבית מגורים ועוצרת את אחד מבני המשפחה וזה האחרון לא זוכה לראות יותר את אורו של יום. המשפחה לא יודעת דבר על גורלו של יקירה, גם עשרות שנים לאחר שנלקח. קברי אחים המוניים מתגלים לעיתים עשרות שנים לאחר מכן. אף לא אחד יודע מי האנשים הקבורים באותם מקומות ואנו נוצרים בליבנו את תמונותיהם העצובות של בני המשפחה השכולים, אשר מצולמים תדיר, כאשר תמונות יקיריהם על ליבם.

שומעים על אסירים עלומים במשטרים חשוכים (צילום אילוסטרציה: ShutterStock)

שומעים על אסירים עלומים במשטרים חשוכים (צילום אילוסטרציה: ShutterStock)

לשופט בית המשפט העליון האמריקאי מיוחסת אמירה אלמותית לפיה: "חומר החיטוי הטוב ביותר הוא אור השמש". דהיינו, אין לך דבר כמעט, שפרסום ברבים לא יועיל לו. הניקוי הטוב ביותר – יעשה על ידי חשיפה ולא על ידי הסתרה. אנו חוששים לאפשר לשלטון, כל שלטון – גם בארץ הקודש, להסוות את מעשיו, כך שיוכל להסתיר מעיניו של הציבור את מחדליו ואת "הכביסה המלוכלכת" שלו. אנו רוצים לאפשר לעיתונות ולתקשורת, לכלב השמירה של הדמוקרטיה – לנבוח חזק.

כדי שהתקשורת תנבח – עלינו לאפשר לה קודם כל לקבל מידע. אם לא תקבל את המידע – הוא לא יגיע לאוזני הציבור והשלטון יוכל להסתיר את מחדליו. חמור יותר – יוכל להסתיר את מתנגדיו במרתפים חשוכים. החשיפה לאור השמש, מאפשרת לנו לשמור על חופש הביטוי, על חירויות הפרט וחופש הקניין ומאפשרת לנו להתמודד עם השלטון כשווים מול שווים. מתן כוחות יתר לשלטון – עשוי ליצור מדרון חלקלק של אובדן זכויות, שסופו מי ישורנו.האם ישראל צריכה לחשוף לעין השמש מבצעים עלומים?

כדי שהתקשורת תנבח – עלינו לאפשר לה קודם כל לקבל מידע. בן אלון (צילום מסך)

כדי שהתקשורת תנבח – עלינו לאפשר לה קודם כל לקבל מידע. בן אלון (צילום מסך)

על מנת שלא נגיע למחוזות נידחים ומפוקפקים כל כך – קידש המשפט וקידשה הכנסת את חופש הביטוי ופומביות הדיון. דיונים משפטיים נערכים בפומבי. הפרוטוקולים שלהם חשופים לעינו של כל עיתונאי חוקר. שמות הנאשמים – מפורסמים אף הם בדרך כלל. במדינת ישראל – אסיר לא נעלם במרתפי בתי האסורים. משפחתו מיודעת על הקורה אותו – גם בתיקים סודיים ביותר.

המשפחה אולי לא תדע את כל פרטי האירוע – אך היא תהיה מיודעת על פרטי ההליכים, תהיה רשאית לבקרו בכלאו, שמו לא יוסתר משלטונות הכלא בדרך כלל וכיוצא באלה. כל עורך דין יודע עד כמה מורכב לקבל מבית המשפט צו איסור פרסום, או צו המורה על סגירת דלתות בית המשפט. צווים כאלה ניתנים רק מסיבות הגיוניות המפורטות בחוק. הפרסום המוגזם והמציצני אודות הליכי בית המשפט פוגע בפרטיותם של חשודים ונאשמים, אשר מתחננים לעיתים לאסור על פרסום שמם, אך מבוקשם לא ניתן להם.

העיתונים מפרסמים לעיתים פרטים "צהובים" שיסייעו להם למכור את מרכולתם – כאשר רוממות חופש הביטוי בגרונם, אך רכילות נכתבת על ידי עטיהם. שמם של אותם נאשמים נפגע קשות ואין להם כל יכולת לשקמו – אף אם יזוכו בדינם.

במלחמת יום הכיפורים נהרגו אלפים מבנינו. המידע על הערכות הכוחות הסורים והמצרים למלחמה – היה ידוע לכל עורכי העיתונים. הם קיבלו אודותיו מידע מפורט בישיבות ועדות העורכים. הם נמנעו מלפרסם אותו, כדי לא ליצור פאניקה "מיותרת" ועקב הערכת הממשלה – לפיה לא צפויה להתרגש עלינו מלחמה.

כמה חיים היו נחסכים אילו היו העיתונים מפרסמים את שהיה ידוע להם? כמה חיים היו נחסכים, אילו קציני אגף המודיעין הזוטרים היו משיגים על הערכות הממונים עליהם, כאילו מלחמה אינה צפויה בעתיד הקרוב? איננו יודעים לכמת את התשובה, אך ברור שהמלחמה הייתה יכולה להראות אחרת לחלוטין.

המלחמה על מסמך שטאובר

פרס הכחיש קיום המסמך, נתניהו שלפו מכיסו (צילום מסך)

פרס הכחיש קיום המסמך, נתניהו שלפו מכיסו (צילום מסך)

בשנת 1995 ניטש ויכוח עז בכנסת. ראש הממשלה היה אז יצחק רבין וראש האופוזיציה היה בנימין נתניהו. מר נתניהו טען שיש מסמך צבאי (שלימים נחשף כ"מסמך שטאובר"), שמאשש את עמדתו ודוחה את עמדות הממשלה. שר החוץ דאז, שמעון פרס, טען לעומתו שאין מסמך כזה בנמצא. או אז התרגז ראש האופוזיציה ושלף מכיסו את מסמך שטאובר, שהוגדר אז "סודי ביותר" – לעיני הציבור.

הארץ רעשה וגעשה. כיצד זה ראש האופוזיציה חושף את סודותיה הכמוסים של המדינה? גם הליכים משפטיים התנהלו בעקבות החשיפה. בסופם נקבע כי נתניהו עשה שימוש חוקי בחסינות המהותית ששמורה לחברי הכנסת. להם "מותר", בשם עניין מהותי – לעבור עבירות עליהן הם לא יישפטו, כאשר מטרתם היא ליידע את הציבור או לחשוף לעין השמש מסמכים/אירועים מביכים וכיוצא באלה, על מנת להוכיח את טענותיהם.

גוף נוסף מצוי לו במשרד במרכז תל אביב. הצנזורה הצבאית של מדינת ישראל, אשר בראשה עומדת תא"ל סימה ועקנין. הצנזורה עוברת על כל החומר שהעיתונות מגישה לה ורשאית לאסור על פרסום – מקום שלדעתה צפויה סכנה ברורה ומידית לביטחון המדינה, אם יפורסם החומר. אנו שומעים היום מחברי כנסת ועיתונאים רבים, שאין טעם באיסור פרסום. לדעתם, את הכל צריך לחשוף לאור השמש. הם מצקצקים בלשונם ומגלגלים עיניהם לשמיים, באומרם שבמילא הדברים מתפרסמים בתקשורת הזרה וזה פתטי לדעתם שרק אצלנו איסור הפרסום הארכאי נמשך.

האם אלה באמת פני הדברים? מסופקני.

האם מדינת ישראל צריכה לחשוף לעין השמש, את העובדה שהיא אחראית למבצעים חשאיים עלומים? האם היא צריכה לומר שהיא אחראית לפיצוץ מסתורי באיראן/סוריה או סודן? האם המדינה צריכה להתהדר בהצלחותיה הצבאיות – גם במקום שחשיפה כזו יכולה להוביל להכרזת מלחמה? האם מישהו מעלה על דעתו, שסודן, אירן או סוריה, לא היו פועלות נגדנו במרץ רב הרבה יותר – אילו היינו מאפשרים את פרסום הפרטים המדויקים אודות מבצעים עלומים? האם איננו מקלים על המצב הפנימי באותן מדינות, בכך שאיננו מפרסמים את הדברים כאן – למרות שהם מתפרסמים בעיתונות זרה?

לכותב שורות אלה, נראה שגם בעידן חוסר התמימות שלנו, גם אחרי מהפיכת האינטרנט והמידע – עדיין יש טעם רב בחסיון מקורות, חסיון על שמות חשודים ונאשמים וגם בשמירת סוד על ידי המדינה, נבחריה ולעיתים אפילו על ידי העיתונאים שלה.

עשרת הדיברות לנחקר במשטרה

בכוחה של חקירה פלילית לחרוץ גורלות. סדרה של עשרה כללי ברזל עשויה לסייע לכל אדם הנקלע לסיטואציה יוצאת דופן זו, לצאת עם ידו על העליונה – כיצד להתנהג ולהתנהל מול החוקר, המותר והאסור, האם כל דבר שתאמר/י יחשב כ"עדות"? האם מותר להקליט חקירה? מה הצעד הבא לאחר חקירה באזהרה? מדריך לנחקר ברשויות – המשטרה, רשות ההגבלים העסקיים, רשות ניירות ערך, רשות המסים וכיוצ"ב.

(המשך…)

הגנה מן הצדק [כטענה פורצת דרך]

בשלהי שנת 2004 השתתפתי בניהול תיק הוכחות סבוך ומרתק בבית הדין הצבאי (מרכז) לצד מאמני, עו"ד איל כהן;

הימים היו ימי טרום ע"פ ודנ"פ בורוביץ, כאשר טענת ההגנה מן הצדק הייתה כה נדירה עד שנדמה היה שלא זו בלבד שסניגורים ממעטים לטעון אותה, הרי שמטי מעט בכלל מכירים אותה. ספרו של (כבוד השופט) ישגב נקדימון "הגנה מן הצדק" לא היה באותם ימים ספר חובה בספרייה המשפטית של משרדי עורכי דין. לנו, לשמחתי, היה אותו. הספר עורר בנו השראה לנוכח התנהלות התביעה הצבאית.

זהו החלק המשפטי הרלוונטי מתוך בקשה שהגשנו לביטול כתב האישום.

להורדת הסקירה ב-PDF לחצו כאן -  מאמר הגנה מן הצדק.

(המשך…)

ברטל | כהן | עורכי דין – משפט פלילי :: פוסט ביכורים

פוסט פתיחה – עורך דין פלילי דב גלעד כהן

ברוכים הבאים לבלוג של עורך דין פלילי דב גלעד כהן, ממשרד ברטל | כהן | עורכי דין.

משרדנו מתמחה במשפט פלילי, עבירות צווארון לבן, משפט צבאי ומשפט מינהלי – בדגש על עבירות מרמה, הלבנת הון, הימורים פיסיים ומקוונים, עבירות מס, הגבלים עסקיים, עבירות מחשב, שוחד, זיוף ועוד, כל זאת לצד עבירות פליליות "קלאסיות".

עורך דין פלילי דב גלעד כהן מעניק ללקוחותיו מכלול שירותים מקיף ומהותי בניהול תיקים פליליים: החל משלב הייעוץ טרום-חקירה, הכנה וליווי החקירה הפלילית עצמה, הליכי מעצר (מעצר ימים, מעצר עד תום ההליכים - כולל עררים לבית המשפט המחוזי ו/או בית המשפט העליון), בקשות לסגירת תיק ו/או הימנעות מהעמדה לדין ו/או בקשות לביטול כתב אישום, ניהול מו"מ עם המשטרה לצורך "סגירת תיק" אלטרנטיבית – בעבירות אלימות במשפחה (הפנייה לרשויות הרווחה ברשות המקומית – במקרים המתאימים), איסוף ראיות הגנה והפעלת מומחים לשם מתן חוות דעת רלוונטיות, שימוע לפני הגשת כתב אישום, ייצוג והופעה בבתי משפט השלום, בית משפט מחוזי ובית המשפט העליון (בכל תתי ההליכים הקיימים: בקשות לקבלת חומר חקירה לפי סעיף 74, סעיף 108, איסור פרסום, גילוי ראיה, פסילת שופט וכו'), ולרבות ייצוג בבתי הדין לעבודה (בעבירות על חוק עובדים זרים וכו'), בתי הדין הצבאיים (עבירות על חוק השיפוט הצבאי – חש"צ, או חיילים שביצעו עבירות פליליות "רגילות"), עתירות לבג"ץ בסוגיות מינהליות עקרוניות משיקות למשפט הפלילי, בקשות חנינה ובקשות עיכוב הליכים (לפי סעיף 231 לחוק סדר הדין הפלילי).

על לקוחותינו נמנים אנשי עסקים, חברי דירקטוריון, אנשי צבא, רופאים, עובדי היי-טק, רואי חשבון וכהנה אנשים מן היישוב. אנו מייצגים, באופן עקרוני, אנשים נורמטיביים, שזו להם ההסתבכות הראשונה עם רשויות האכיפה.

במהלך השנים, צברנו ניסיון רב בייצוג חשודים ונאשמים בעבירות מרמה חמורות, הלבנת הון, עבירות הימורים, עבירות מס, עבירות מחשב, הגבלים עסקיים ועוד, לצד עבירות פליליות "קלאסיות", כדוגמת עבירות רכוש, עבירות מין ועבירות אלימות.

הבלוג הוא חלק בלתי נפרד מהאתר. הוא נועד לתת לכם, הקוראים, חדשות ועדכונים מתחום המשפט. ניתוח הלכות חדשות. פרשנות וביקורת משפטית של פסקי דין ודברי חקיקה, ובשורה התחתונה – לעדכן אתכם באירועים המהותיים המעצבים את המשפט הפלילי בישראל. המקצועיות אותה סיגלנו לעצמנו דורשת התעדכנות מתמשכת בכל החידושים.

אתם מוזמנים ליצור עימנו קשר:

שם מלא *
טלפון *
דוא"ל
תוכן *